פסקי דין בנושא תביעה נגד משרד הביטחון         פסקי דין בנושא ועדות רפואיות וקביעת נכות     הנחיות למגיש תביע נגד משרד הביטחון
עורכי דין צדקוני סיון  ||  תביעות נכי צה"ל  ||  תביעות נפגעי עבודה  ||  שאלות נפוצות  ||  כתבו עלינו  ||  קישורים שימושים  ||  אודותינו  ||  צור קשר                 | כניסה ללקוחות |
ביטוח לאומי חלק 2 - משרד עורכי דין צדקוני - סיון

ביטוח לאומי - חלק 2

הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 

 הערה חשובה: רוב הפסיקה המובאת בפרק זה מתייחסת למצב המשפטי לפי תיקון 24 לחוק, ואינה רלבנטית למקרים עליהם חל התיקון.

"בחירה" מתוך אי ידיעה

1808. ע"נ 94/*** י"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן
נטען שהמערער לא ידע על זכותו לקבל תגמולים ובאין ידיעה אין בחירה. הטענה נדחתה. בין אם ידע המערער על זכותו לפנות למשיב ובין אם לאו אין בכך כדי לשלול את זכות הבחירה.

2641. וע 04/*** מ"ר נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ראשל"צ רפאלי) - 24.4.06
המערער טען כי המשיב לא הציג את המכתב בו הודיע המוסד לביטוח לאומי למערער על הצמתת שעור נכותו הכללית. בהעדר מכתב כזה טען המערער לא ניתן לטעון כי בחר בזכויות שהרי יש קודם להוכיח את הידיעה שהנכות הפכה לצמיתה. ועדת הערעורים לא קיבלה הטענה וקבעה כי ממהלך העניינים ניתן היה להבין כי הנכות הפכה לצמיתה, בפרט מההודעה על ועדת הערעורים בתום תקופת הזמניות.

3154. ע"ו 12-12 - **** ע"ד נ' קצין תממולים, ביהמ"ש המחוזי ת"א, 30.4.13.
מדובר בשאלה אם המערער בחר בנכות לפי ביטוח לאומי. הטענה היתה כי המערער לא קיבל מכתב מהמוסד לביטוח לאומי לפי נכותו, לפי נכות כללית הפכה לצמיתה ולכן לא ניתן לומר כי הוא "בחר" בזכויות. ביהמ"ש מסכים כי נטל השכנוע מוטל על משרד הבטחון, ובמסגרת זו על משהב"ט להוכיח שהמערער היה מודע לבחירתו, ובכלל זה לעובדה שנקבעה לו נכות צמיתה. על אף זאת, ביהמ"ש דחה הערעור. את דבר ידיעתו של המערער ניתן להוכיח בראיות שונות ולא רק באמצעות ההודעה הפורמלית שנשלחה לו ע"י המוסד לביטוח לאומי. כאן גבה המערער קצבת נכות כללית במשך 6 שנים, כאשר לפי סעיף 210 לחוק הבטל"א תוקפה של נכות זמנית אינו יכול לעלות על שנתיים. אדם מוחזק כיודע חוק וכך הנכה מוחזק כיודע את הסע' בחוק הקובע כי נכות זמנית יכולה להמשך לכל היותר שנתיים. התנהלות זו (גביית הקצבאות) יוצרת חזקה ראייתית לפיה המערער היה מודע לכך שהוא מקבל קצבה בגין נכות צמיתה והנטל עליו להפיך חזקה זו. המערער לא עמד בנטל זה. המערער בתצהירו לא טען לאי ידיעה, אלא רק שלא קיבל ההודעה על קביעת הנכות כצמיתה.
 

2486. ע"נ 06/*** י"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (ש' יעקובוביץ) 12.4.07.
קצין התגמולים טען לבחירה בזכויות וצרף לבקשתו פרוטוקולים של ועדות רפואיות בביטוח הלאומי ופרוט תגמולים שקיבל המערער. לבקשה לא צורף העתק המכתב המודיע למערער על כך שנכותו הזמנית הפכה לצמיתה. המערער טען כי בהעדר הוכחה שאכן נשלח מכתב לא מתקיימים כל יסודות הבחירה ויש לדחות את טענת המשיב. הטענה נדחתה. נקבע כי קיימת חזקת תקינות של המעשה המנהלי הנובעת מהחזקה המונחת בענין איבגנה לפיה קיימת בחירה אם קיימת נכות צמיתה ונגבו 6 קצבאות.* לאחר ערעור לביהמ"ש המחוזי התיק הוחזר לועדה ובמהלך הדיון פסק הדין בוטל והושגה פשרה לפיה העניינו של המערער ידון לגופו.

538. ע"א 99/**** ב"ש נ' קצין תגמולים (בימ"ש מחוזי ת"א)
המערער טען כי פנה למוסד לביטוח לאומי לפי המלצת עובדת בתחנה לבריאות הנפש וכי איש לא הסביר לו כי הדבר עלול להחשב כ"בחירה בזכויות". הערעור נדחה:
"השאלה המתעוררת אינה חדשה. בית המשפט העליון דן בעניין בע"א 3449/90 קצין התגמולים נגד איבגאנה פ"ד מז (2) 84. באותו מקרה קבע כב' השופט מצא, שהיה אחד משופטי הרוב, כי: "בחירת הנכה אכן נלמדת מהתנהגותו, אך גביית כספים על פי אחד החוקים מהווה ראיה ניצחת למימוש בחירתו" (שם, עמ' 98) . על פי גישתם של שופטי הרוב, המבחן לבחירה הינו מבחן אובייקטיבי, היינו עצם קבלת כספי הגימלה לפי החוק האחד יש בה משום בחירה. נעיר, כי אף בע"א 3449/90 הנ"ל היה מדובר באדם שסבל מנכות נפשית בשיעור של 100%. לאור זאת נראה שאין מנוס מן הקביעה שההלכה שנפסקה בפסק הדין הנזכר מובילה, בהכרח, לדחיית הערעור (ראו עוד, רע"א 7386/95 אלקוב נ' קצין התגמולים (לא פורסם), רע"א2557/96 שפיר נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). למערער נקבעה דרגת נכות יציבה לפי חוק הביטוח הלאומי בשנת 1995, אף שהוא מקבל גימלאות לפי אותו חוק מאז שנת 1989. את תביעתו למשיב הוא הגיש רק בשנת 1997. אף אם נמנה 6 חודשים, משנת 1995, כאמור בסעיף 323 (ה) לחוק הביטוח הלאומי, הרי נעשתה בחירה ועל כן לא ניתן להחיל את הוראות חוק הנכים לגבי המערער. בע"א 3449/90 הנ"ל היו הן שופטי הרוב והן שופט המיעוט בדעה שהמצב הנוצר על פי שני החוקים הנזכרים - חוק הנכים וחוק הביטוח הלאומי - איננו משביע רצון שכן אין כל אפשרות לנכה, שרואים אותו כבוחר בזכויות לפי החוק האחד, לסגת מבחירתו ולבחור בזכויות לפי החוק האחר. בית המשפט העליון הפנה את שימת ליבו של המחוקק לצורך בתיקונו של המצב המשפטי. פסק הדין הנזכר ניתן בשנת 1993 אך למרבה הצער שני החוקים לא תוקנו".

בחירה בזכויות - חולי נפש, פסולי דין

121. ע"נ. 89/*** ג"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
בחירה במוסד לביטוח לאומי. חולה נפש.
אימו של המערער שם מונתה כאפוטרופוס אך בהליך המינוי ציין ביהמ"ש המחוזי כי הנכה אינו מוכרז כ"פסול דין" מאחר שאין הצדקה לכך. לגבי הטענה של "בחירה בזכויות" העלה ב"כ הנכה טענה כי בהיות המערער חולה נפש אין הוא כשיר לביצוע "בחירה". הטענה נדחתה ע"י הועדת הערעורים:
"אנו סבורים שהדין עם ב"כ המשיבה. המערער איננו, איפא, פסול דין ועל כן בחירתו בחירה. גביית תגמולי המוסד לביטוח לאומי, לפחות 6 חודשים לאחר קביעת הנכות היציבה, משמעותה היא ביטוי אקטיבי לבחירה".(8.10.91).

117. ע"נ 88/*** ד"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' ינון.
דחית הטענה בדבר בחירה בתגמול המוסד לביטוח לאומי מאחר והמערער הגיש תביעתו לקצין התגמולים בתוך תקופת ששת החודשים שלאחר קביעת הנכות היציבה במוסד לביטוח לאומי. (29.12.92).

1790. ע"נ 96/*** מ' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גלדשטיין
נקבע כי המערער בחר בביטוח לאומי. המערער טען כי לא ידע כלל על אפשרותו לתבוע גמלה מקצין תגמולים בשל מחלתו הנפשית. הוועדת הערעורים מציינת כי אי ידיעה בשל מחלת נפש אינה פוטרת, מכיוון שלא הובאה ראיה שהמערער אינו כשיר לפעולות משפטיות.

868. ע"נ 98/*** ד"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
בחירה במוסד לביטוח לאומי של חולה נפש. לא הוכח העדר מסוגלות בחירה ולא היה מינוי אפוטרופוס. "אנו פוסקים כי העדר קביעה ספציפית או מרומזת של הרופאים בועדת הערעורים הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שעניינה העדר מסוגלות בחירה של המערער, בצרוף העובדה כי לא מונה לו אפוטרופוס עפ"י חוק, מביאים למסקנה כי לא הוכחה הטענה לפיה מחלת הנפש בה לקה המערער קיפדה את מסוגלותו ויכולתו המנטלית עד כדי העדר מסוגלות בחירה. על כך נוסיף כי בסעיף 36א', להבדיל מסעיף 18ו לחוק הנכים, אין אבחנה בין נכה נפש לבין נכה אחר לענין בחירה.
להשלמת התמונה נבהיר כי רק במקרים קיצוניים במיוחד, בהם התרשמנו כי התשתית העובדתית מצביעה בבירור על העדר טוטלי של תובנה ושיפוט - פסקנו כי נשללה יכולת הבחירה (ע.נ. 588/98 שבירו נ' קצין תגמולים) אולם אין פני הדברים כך במקרה בו עסקינן".
נעיר עוד כי לו היה המערער מודיע כי הוא מבקש לקבל מן המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות זמנית, עד שיעלה בידו לאתר ראיות חדשות להציגן בפני המשיב, או אילו היה מודיע למוסד לביטוח לאומי על חידוש תביעתו למשיב בשנת 1998 ועל נכונותו לוותר על קצבת המוסד לביטוח לאומי במידה ותביעתו תענה - היה בכך כדי להעיד על בחירתו בזכויות לפי חוק הנכים (השוו: ע.נ. 208/96 גרוס נ' קצין תגמולים, וכן ע.נ. 418/96 ארד נ' קצין תגמולים) המערער לא עשה זאת".

1008. ו"ע 00/**** נ"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד
התקופה הרלבנטית לבחינת יכולת המסוגלות הנפשית היא מיום הבדיקה לקבלת נכות יציבה ועד לתום ששת החודשים בהם מאפשרים לנכה בחוק לחזור בו מן הבחירה.
"בע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה כמאל מוחמד, פ"ד מז(2) 84 (להלן-הלכת איבאגנה) קובע בית המשפט העליון (בדעת רוב) את ההלכה כי בחירת הנכה נלמדת מהתנהגותו, שהיא גביית כספים במשך שישה חודשים מיום שנקבעה לו נכות יציבה".
"לענין המסוגלות הנפשית לבצע בחירה, מחפשת הועדת הערעורים "ראיה אוביקטיבית המצביעה על היותם של לוקים במחלת נפש, השוללת או למצער מגבילה עד למאד את המודעות והמסוגלות הנפשית עד כדי העמדה בספק של יכולת הבחירה". ר' ענ 132/96 שרעבי בנימין נ' קצין תגמולים (לא פורסם).
במקרים גבוליים איבחנה הועדת הערעורים את הלכת איבאגנה. היו אלה מקרים קיצוניים במיוחד, מקום בו שוכנעה הועדת הערעורים מן המסמכים כי מדובר בחולי נפש קשים, שמחמת מחלתם נשללה מהם היכולת להבין ולבחור בין הזכויות על פי החוקים השונים - העדר טוטלי של תובנה ושיפוט. ר' ע"נ 201/99 כהן נ' קצין תגמולים (לא פורסם), ע"נ 588/98 שבירו נ' קצין תגמולים (לא פורסם). מכאן שמוטל עלינו החובה לבדוק האם גם במקרה זה מצביעים המסמכים על העדר טוטלי של הבנה ושיפוט וזאת בתקופה הרלבנטית. התקופה הרלבנטית לבחינת יכולת המסוגלות הנפשית היא מיום הבדיקה לקבלת נכות יציבה ועד לתום ששת החודשים בהם מאפשרים לנכה בחוק לחזור בו מן הבחירה . ר' עא (חי) 1059/00 גלעד פלגי נ' קצין תגמולים (לא פורסם)".
בממצאי הבדיקה ביום בביטוח לאומי נקבע כי נמצא ברמסיה חלקית וכי לא מעלה סימנים פסיכוטיים פעילים, בשלב זה די שמור מבחינה חיצונית, אך ביקורת על מחלתו פורמלית בלבד. קיימים ליקויים לא עמוקים במיוחד באפקט מסוגל לגבות הקצבה.
"נכה הפונה במצב פסיכוטי הנמשך במשך כל תקופת ששת החדשים, המסתייע בדרך כלל בפניה כזו ב"ידיד קרוב" או באפוטרופוס, כי אז ניתן להסיק כי הנכה לא היה בעל מסוגלות בחירה. אולם המערער שבפנינו פנה לביטוח הלאומי במצב שאינו פסיכוטי, כאשר ליקוייו באפקט אינם עמוקים במיוחד והוא מסוגל לגבות הקצבה. ר' למשל, ע"נ 379/98 סעד יצחק נ' קצין תגמולים (לא פורסם) בו נאמר על המערער בביטוח לאומי כי "אין עדות לפעילות פסיכוטית, אין הפרעות בולטות בחשיבה" ואכן המערער נקבע כבעל מסוגלות נפשית.
אשר ליכולתו לגבות קצבה, כפי שעולה גם מהחלטות קודמות של הועדת הערעורים יש שבועדת הערעורים של המוסד לביטוח לאומי נקבע כי "את הקצבה יש למסור לבן משפחה או לאפוטרופוס". ר' גם ע"נ 544/98 דבש אסף נ' קצין תגמולים (לא פורסם) בה התיחסה הועדת הערעורים לקביעת "מסוגל לגבות קצבה" כאינדיקציה למסוגלות נפשית".
"בנסיבות אלה: מחלתו של המערער והתקיימותו מקיצבת הביטוח הלאומי בלבד, כאשר המשיב הינו גוף ציבורי אשר הוקם על מנת לתמוך ולסייע לנכים - איננו מוצאים לנכון לחייב את המערער בהוצאות הליך זה".- 23.6.02

.394 ע"נ 98/*** בש"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
המערער נפגע בת"ד תוך ועקב השרות. נקבעה נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי, נפשית וגופנית 100% ואף היה מאושפז לפרקים בבי"ח לחולי נפש. ביקש הכרה מקצין תגמולים וטען כי במצבו אין לדבר על בחירה. הוועדת הערעורים קבעה כי לא שוכנעה שהמערער היה במצב חוסר כשרות ולא נשללה ממנו הכשרות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בסעיף 36א אין אבחנה בין הבוחר הלקוי בנפשו לבוחר הבריא. "סוף דבר: התוצאה אליה הגענו בערעור זה אינה משביעה רצון, נראה הדבר כי המחוקק אשר בסעיף 18 ו' לחוק הנכים כרה אוזן קשובה לסוגיית הנכה הלוקה בנפשו "אשר מחמת מחלת נפש ... לא הגיש תביעתו לתגמולים במועד", תוך מודעות לתוצאות מחלת הנפש והשפעתה כל כישוריו הקוגנטיביים והמנטליים, קפץ ידו ונמנע מלהפעיל אמת מידה דומה לגבי השפעתה של מחלת נפש קשה על מסוגלות הבחירה. מתוך כך לא ראינו מנוס מדחיית הערעור, גם מטעם זה". (29.12.98)

2295 ו"ע 00/**** ל"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד.
טענה של אי מסוגלות נפשית בעת ביצוע הבחירה תתקבל רק במקרים קיצוניים של העדר טוטלי של הבנה ושיפוט. בתום ששה חודשי קבלת תגמול, לאחר קביעת נכות צמיתה, הבחירה סופית. אין חשיבות להצהרה על נכונות להחזיר כספים.

1005. ו"ע 00/**** ה"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד
בחירה בזכויות. ממסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה כי המערער היה במצב של הבנה ושיפוט מלאים עת נקבעו לו אחוזי הנכות היציבה במוסד לביטוח לאומי. חזרה מבחירה רק במקרים מעטים ביותר בהם המערער אכן היה במצב פסיכוטי קשה בעת קבלת הנכות היציבה. התקופה הרלבנטית לבחינת יכולת המסוגלות הנפשית היא מיום הבדיקה לקבלת נכות יציבה ועד לתום ששת החודשים בהם מאפשרים לנכה בחוק לחזור בו מן הבחירה. ע"א(חי)1059/00 גלעד פלגי נ' קצין תגמולים".חיוב קצין תגמולים בהוצאות חווה"ד מטעם המערער, משום שלא העלה הנימוק של בחירה בזכויות מלכתחילה. ()4.11.02.

1210. ע"נ 96/*** ק"ש נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים) - 10.4.03
ועדת הערעורים קבעה כי המערער, הסובל מסכיזופרניה נעדר יכולת בחירה בזכויות.
"כבר נפסק כי בדיקת מסוגלותו הנפשית של נכה נבחנת למועד שבו ברגיל "מקובעת" הבחירה שישה חדשים מן היום בו נקבעה הנכות הצמיתה.
עיינו בדו"ח הועדת הערעורים הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 28.9.93 (אשר על פיו נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 50% על בסיס אבחנה של "סכיזופרניה סימפלקס") ומצאנו כי הרופאים התרשמו מחוסר ריכוז ומחשבות לא ראליות. בחוו"ד מיום 1.12.95 התרשמו רופאיו מתובנה ושיפוט חלקיים ופגיעה תפקודית חמורה במרבית תחומי התפקוד היומיומי.
על יסוד התרשמות זו של הגורמים המקצועיים שבדקו את המערער אנו פוסקים כי למועד קיבוע הבחירה נעדר המערער מסוגלות בחירה".

999. ו"ע 00/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד
קביעה, ע"ס תעוד רפואי, שבזמן הגשת התביעה לביטוח לאומי, וחצי שנה אח"כ, היה המערער במצב נפשי קשה ולא היה בעל יכולת בחירה. (23.6.02).

.2198 ע"נ 99/*** ש"כ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
הועלתה טענה של בחירה בזכויות מוסד לביטוח לאומי. נקבע כי בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי היה המערער במצב נפשי קשה, מחוסר תובנה ונתון לתלות מוחלטת, ובהכרח נעדר יכולת בחירה. בנסיבות אלו ה"בחירה" אינה מצביעה על העדפה מושכלת בין שתי מערכות זכויות שביסודה מסוגלות בחירה, אלא כל כולה פרי אילוצים בכללם בעיות כלכליות, שהביאו לנטיה אקראית לכיוון החלופה הידועה והזמינה יותר - גמלאות מוסד לביטוח לאומי.

1079. ע"נ 98/*** מ"ר נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א רביד) - 2.12.02
המערער הגיש תביעה בשל סכיזופרניה ונדחה בשל "בחירה" בזכויות. למערער נקבעה נכות כללית בשעור 50%. הועדת הערעורים קבלה הטענה של "בחירה" ודחתה הערעור על הסף.
"כפי שעולה מן המסמכים בתיק הביטוח הלאומי הרי שבמועד הרלבנטי המערער לא היה במצב של העדר טוטלי של הבנה ושיפוט כפי שנקבע בתקדימים בועדת הערעורים זו. במימצאי הבדיקה הן ממאי 1998 והן ממרץ 2000 בביטוח הלאומי ע"י הפסיכיאטר נקבע כי המערער נמצא במצב המקנה לו 50% שהוא מצב של רמיסיה חלקית ובודאי לא מוגדר כמצב פסיכוטי.
מכאן שמהערער, כאשר קיבל את נכותו היציבה מביטוח לאומי לא היה במצב פסיכוטי ומצבו לא היה כזה, אשר הוגדר בפסיקה כמעיד על חוסר יכולת בחירה וכך גם בכל ששת החודשים שלאחריו. המערער לא אושפז שוב באותן תקופות".

533. ע"נ 98/*** א"ק נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
נטען לחילופין כי המערערת היתה נעדרת זכות בחירה שעה שתבעה באמצעות הביטוח הלאומי, וזאת מחמת מחלתה הנפשית. עפ"י התעוד הרפואי כושר שיפוט והתמצאות תקינים, אין סימנים פסיכוטיים. מכאן שבעת שהגישה תביעתה למוסד לביטוח לאומי, היתה בעלת מסוגלות בחירה ומשכאלו הם פני הדברים, יש לדחות גם את הטענה החלופית. ()25.6.00

1809. ע"נ 92/*** א' נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' גרמן.
נטען שהמערער המשיך לגבות תגמולי מוסד לביטוח לאומי עקב מצוקה כלכלית קשה בה היה נתון.כמו כן היה תלוי בסמים. לא מצב של בחירה. נפסק כי מצוקה כלכלית אינה טעם המופיע בחוק ובפסיקה שיהיה בו כדי לבטל את ההלכה שמי שגבה כספים במשך 6חודשים מאז נקבעה לו לראשונה הנכות היציבה, אינו רשאי לחזור בו מבחירתו. הבחירה מתיחסת לכל התקופה ולכן אין בכך מקום לביון את השאלה האם היה זכאי לתגמולים לפי חוק הנכים עד לתאריך הקובע.

1454. וע' 02/**** ע"ע נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א רביד) 22.2.04
נכה נפש. נטען שבחר בביטוח לאומי. נפסק:במחלות אמנם אבי המערער חתם על טפסי המוסד לביטוח לאומי, בעת שהיה מאושפז, אולם במהלך תקופת קביעת הנכות הצמיתה מחלת המערער היתה ברמיסיה. לא היה מאושפז, והיה במצב המאפשר בחירה.

664. ע"נ 97/*** בא"א נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ש' בן חיים) - 30.9.99
המערער פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת נכות כללית עקב סכיזופרניה שפרצה בעקבות ארוע במהלך השירות הצבאי. מעבר לטענה כי עקב חומרת מצבה הנפשי של המערערת לא היתה כאן "בחירה" הועלתה הטענה כי המערערת אינה חתומה על טופס תביעת נכות כללית וכי הטופס נחתם ע"י עובדת סוציאלית. הועדת הערעורים לא קיבלה הטענה:
"לא מצאנו כל רבותא בטענה לפיה לא מולא טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי בידי המערערת אלא בידי מאן דהוא אחר כל עוד לא הוכחשה חתימתה על המסמך, הרי שממילא נפקותה היחידה של הטענה היא במישור הדיון בטענתו הממוקדת והעקרונית של ב"כ המערערת לפיה בחירתה של זו, לאו בחירה היא, שכן אין בה, מפאת מחלת הנפש בה לקתה מסוגלות ליצור בחירה". ובהמשך:
"בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי דרך התנהגות שבבסיסה קבלת כספים ממערכת זכויות אחת, הנמשכת חצי שנה ויותר, משקפת בבירור כוונה ואף הופכת אותה לראייה חלוטה בדבר מימוש הבחירה..... בהעדרו של צו שיפוטי כאמור לא עלה בידי ב"כ המערערת לשכנע אותנו כי בעיתוי הקובע של הבחירה (מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי) נעדרה מרשתו יכולת נפשית מנטלית להעדיף מערכת גמול זו על אחרת".
עפ"י נוסחו לא ניכרת בסעיף 36 א' לחוק הנכים אבחנה בין "הבוחר" הבריא בנפשו ובין זה "הלוקה בנפשו", עובדה זו לכשלעצמה מציבה קושי לוגי ופרשני כמעט בלתי עביר על דרכו של ב"כ המערער (והשווה: להלכה שנפסקה ב-רע"א 206/82 רוס נ' קצין תגמולים פד"י פ"ז (3) 24). לא זו אף זו: השוואת ההוראה הספציפית של סעיף 18 ו' לחוק הנכים עם נוסח סעיף 36 א' מעצימה קושי זה ביתר שאת באשר היא מבססת מסקנה בדבר "הסדר שלילי" בו נקט המחוקק באופן מודע בהתעלמו, בסוגיית בחירת הזכויות, מכל אבחנה בין סוגי הנכים. (בשווה: ע.א. 1597/92 קצין התגמולים נ' ממן - פ"ד מ"ז (2) 476).
סוף דבר: התוצאה אליה הגענו בערעור זה אינה משביעה רצון, נראה הדבר כי המחוקק אשר בסעיף 18 ו' לחוק הנכים כרה אוזן קשובה לסוגיית הנכה הלוקה בנפשו "אשר מחמת מחלת נפש ... לא הגיש תביעתו לגמולים במועד, תוך מודעות לתוצאות מחלת הנפש והשפעתה על כישוריו המנטליים, קפץ ידו ונמנע מלהפעיל אמת מידה דומה לגבי השפעתה של מחלת נפש קשה על מסוגלות הבחירה. 
 869. ע"נ 98/*** ש"א נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים) - 6.4.00
בחירה במוסד לביטוח לאומי של חולה נפש. בחוק יש חסר. התייחסות לחולה נפש בענין מועד תשלום אך לא בענין בחירה למוסד לביטוח לאומי. חסר זה צריך למלא בפרשנות. יש צורך ב"העדפה מתקנת" כלפי נכי נפש, באותם מקרים אשר על פניהם מלמדים כי ה"בחירה" בזכויות מוסד לביטוח לאומי אינה מצביעה על העדפה מושכלת בין שתי זכויות, אלא כל כולה פרי אילוצים בלתי שקולים כמו בעיות כלכליות בהן נתקל חולה הנפש או בני משפחתו, או כמצוי יותר, נטיה אקראית לכיוון החלופה הידועה והזמינה יותר, גמלאות מוסד לביטוח לאומי.
המערער טען למצב נפשי השולל מסוגלות לבצע בחירה בזכויות. הועדת הערעורים קבעה כי אכן עקב חומרת מצבו של המערער לא היתה כאן "בחירה בזכויות".
"תהליך זה של הפנמת הצורך השינוי גישה כלפי נכה הלוקה בנפשו, אינו מתפרנס מתחושת אי נוחות כשלעצמה, אלא יונקת גם מעקרונות שהוטמעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, לדעתנו בשלה השעה כי נשקול, על אדני המציאות העובדתית מזה, ועל תפיסות פרשנויות מרחיבות אשר קובעו בהלכות של בית המשפט העליון - גישה חדשה אשר תמלא בתוכן מעשי-נורמטיבי את הצורך הדחוף בשינוי הגישה הפרשנית לבחינת סוגיית הבחירה.
אנו רוצים לקבוע כי, בנסיבות ערעור זה, מצויה תשתית ראייתית אובייקטיבית אשר לכאורה מלמדת כי המערער מחמת מצבו הנפשי הינו נטול תובנה, הדברים בוטאו בטופס הבדיקה של המערער בפני ועדת הערעורים רפואית של המוסד לביטוח לאומי ... על סמך רישומים ואבחנות אלו, נראה בעינינו כי המערער היה והינו נטול תובנה, נתון לתלות מוחלטת ובהכרח נעדר יכולת בחירה".
"אך טבעי הוא כי נחזיק את המחוקק כמי שנשא פניו להיטיב עם הנכה בכלל ועם הנכה חולה הנפש בפרט (השוה את פרשת בוסאני פד"י כד' (1) 220) ודיון נוסף באותה פרשה (כד' (1) 637 ) וכן פרשת ממן הנ"ל, מגמה זו מוטמעת בחקיקת הנכים ובפסיקה הסבה עליה ואין לטעות בה".

2556. ע"א 04/**** י"א נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב (הרכב הש' גרסטל) 21.6.07.
המערער טען כי עקב מצבו הנפשי לא היה כשיר לבצע בחירה בזכויות, במועד בו בוצעה הבחירה. ביקש כי הועדה תמנה מומחה לבחינת כושרו, מאחר והוא במצב כלכלי קשה ואינו יכול לממן חוות דעת. הועדה סרבה והסתפקה בעיון בתעוד הרפואי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור מהטעם שהמערער הגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי בעוד מאושפז, ועולים סימני שאלה באשר למסוגלות הבחירה. הדרך לבחון המסוגלות הינה באמצעות ראיות רפואיות, לרבות חוות דעת של רופאים. התיק הוחזר לועדת הערעורים על מנת שתשקול מינוי מומחה ועל מנת שתקבל ראיות נוספות שהמערער מבקש להציג.

2721. ע"נ 06/*** א"ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ, 14.9.08.
מערער חולה נפש שאביו מונה כאפטרופסו. התביעה לקצין תגמולים נדחתה בנימוק של בחירה בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי. הערעור נדחה. אין חולק כי המערער לא היה כשיר לבחור, אולם משמונה אביו לאפוטרופוס אין עוד ענין בבחינת מצבו של המערער ויש לבחון את התנהלות אביו. האב גבה עבור הבן קצבאות ביטוח לאומי במשך 16 שנה. התנהלות זו כמוה כבחירה מלאה ותקפה, מה גם שבמהלך השנים אף פנה בבקשה לבדיקה מחדש לצורך העלאת הזכויות.

 חבר קיבוץ

665. ע"א (חי') 00/**** ג"פ נ' קצין תגמולים 31.12.00
המערער טען כי את הבקשה לקצבת נכות כללית הגיש הקיבוץ בו היה חבר והוא לא היה מעורב בכך. לטענתו הגיש הבקשה להכרה רק לאחר שסולק מהקיבוץ. בתיק נטענה גם טענת התיישנות. הערעור נדחה:
"למעשה, כטבעה הקשה של המחלה בה לקה המערער, הוא הולך ובא בשערי המרכזים לבריאות הנפש מאז פרצה מחלתו ועד היום. אין אפשרות לעמוד על מצבו במועדים הפציפיים שהיו רלבנטיים להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ע"י הקיבוץ ולאחר מכן, במועדים הרלבנטיים לקביעת דרגת נכות היציבה ועד חלוף 6 חודשים לאחריה. עם מלוא הצער על מצבו של המערער נראה כי לא עלה בידו להתגבר על מחסום המוסד לביטוח לאומי העומד בפניו. כמו כן, אין די בהסברו כי לא מונה לו אפוטרופוס היות והקיבוץ טיפל בענייניו ו/או משום שחשש מאשפוז בכפייה ע"י אפוטרופסו.
אי לכך צדקה ועדת הערר בהחלטה כי מאחר וחלפו שנים רבות בהן מקבל המערער קצבה מהמלל, בחר בזכויות עפ"י חוק המוסד לביטוח לאומי והוא מנוע לתבוע זכויות לפי חוק הנכים".


2632. ע"א 06/**** קצין תגמולים נ' ז"ר, מחוזי באר שבע. 15.4.08.
המערערת הגישה בעבר תביעה להכרת זכות שנדחתה. הגישה ערעורים על החלטת הדחיה והגיעה עד בית המשפט העליון, ללא הצלחה. לאחר שנים פנתה למוסד לביטוח לאומי והוכרה. כמה שנים אחר כך הגיש לקצין התגמולים בקשה לעיון מחדש על סמך "ראיה חדשה" – חוות דעת רפואית הנסמכת על החידושים בספרות. קצין התגמולים דחה את הבקשה על הסף בטענה של בחירה בזכויות. נטען כי לא מצב של בחירה, משום שמיצתה ערכאות הערעור לפי חוק הנכים בעבר, ובנוסף, חברת קיבוץ והקיבוץ הוא שיזם הגשת התביעה והוא שמקבל הגימלה החודשית. שתי הטענות נדחו, ואושרה החלטת קצין התגמולים. נפסק: אין במיצוי ההליכים עפ"י חוק הנכים ללא קבלת תגמול כדי לאיין בחירת המשיבה לפנות למל"ל לאחר מכן. באופן דומה, אין בכך שהמשיבה פנתה למל"ל עקב בקשת הקיבוץ שנהינה מפירות התשלום, כדי לשלול את מרכיב הבחירה בפנייתה"

נקיטת צעדים למניעת הבחירה - תימרונים במוסד לביטוח לאומי להפיכת שעור הנכות לזמני

541. ע"נ 96/*** ג"ש נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים) - 6.6.00
מערער שהיה מוכר ע"י הביטוח לאומי בנכות זמנית. בשלב מסוים נקבעה לו נכות צמיתה. פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש שהנכות תהיה זמנית כי רוצה לבחור בחוק הנכים אם יזכה בהכרה. בקשתו נענתה. נקבע שזהו גילוי דעת ברור בדבר רצון לבחור בחוק הנכים. הפניה לשינוי הנכות, מצמיתה לזמנית, לגיטימית. אין כאן "בחירה בזכויות"."הלכה פסוקה היא כי הבחירה האמורה בסעיף 323 ג' לחוק המוסד לביטוח לאומי ]המובנה בהוראת הפתיח של סעיף 36 א' לחוק הנכים[ נעשית כאשר מתקיים תנאי אוביקטיבי - התנהגות הננקטת ע"י הנכה בפועל משך 6 חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה. ]רע"א 3449/96 קצין התגמולים נ' כמאל מוחמד פ"ד מ"ז 2, 84". "לדעתנו אין בטענה זו כדי להקהות את שיניו של המערער. אנו סבורים כי המערער רשאי היה, ברוח הילכת מזרחי שצוטטה לעיל, לנקוט "טקטיקה" מסויימת של התנהגות אשר יהיה בה כדי להזים טענה קיימת או עתידית בדבר בחירת זכויות. איננו מוצאים פסול משפטי בפנייה טקטית של המערער למוסד לביטוח לאומי לפיה מתבקש האחרון להשיב על כנה את הנכות הזמנית כדי לא לפגוע בזכויות מול משרד הבטחון....
עמדה זו נגזרת מן ההשקפה כי "תום הלב הנדרש מבעלי דין יריבים הינו תום לב דיוני.... הגינות של "תנאי קרב" ציפיותיהם הסבירות של בעלי דין יריבים הינם כאלו שכל צד רשאי לעמוד על זכויותיו הדיוניות מבלי שעמידתו זו תטיל בו דופי על מנת לקדם את האינטרסים שלא מבלי שהדבר יחשב לחובתו ]ר' מאמרו של דורי שוורץ מגמות התפתחות בסדר דין אזרחי ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו - 436". (6.6.00).

868. ע"נ 98/ *** ד"א נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים)
נעיר עוד כי לו היה המערער מודיע כי הוא מבקש לקבל מן המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות זמנית, עד שיעלה בידו לאתר ראיות חדשות להציגן בפני המשיב, או אילו היה מודיע למוסד לביטוח לאומי על חידוש תביעתו למשיב בשנת 1998 ועל נכונותו לוותר על קצבת המוסד לביטוח לאומי במידה ותביעתו תענה - היה בכך כדי להעיד על בחירתו בזכויות לפי חוק הנכים (השוו: ע.נ. 208/96 גרוס נ' קצין תגמולים, וכן ע.נ. 418/96 ארד נ' קצין תגמולים) המערער לא עשה זאת". )2.9.01(.

מאורע אחד - קבלת תגמול משני מקורות

1830. ע"נ 86 /*** אלימה סמי נ' קצין תגמולים, הרכב קווארט.
הנכה פנה לביטוח הלאומי לאחר הגשת התביעה לקצין תגמולים ותוך כדי המתנה להחלטתו. גבה קצבה מעל ששה חודשים כשהנכות צמיתה. נחשב כמי שבחר.
נטען שאין מדובר ב"מאורע אחד". התביעה לקצין התגמולים מושתת על תנאי השרות ועל חבלת ראש. התביעה לביטוח לאומי מושתת על גידול בראש. נפסק - התביעות הוגשו בגין אותם ליקויים ואותן מחלות . המאורע האחד הוא דרגת הנכות שעברה את סף המינימום לגמלה. הזכאות היא בשל הנכות ולא בשל הארועים . (22.11.89).

1007. ע"נ 99/*** י"צ נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א רביד) - 10.6.02
במוסד לביטוח לאומי נכות נפשית בשל דכאון. חרדות מפני מוות עקב תסמונת דום נשימה בשינה. התביעה לקצין תגמולים בגין PTSD מיו"כ. לא מאורע אחד ולכן אין מקום למחיקה על הסף בנימוק של בחירה בזכויות.

2641. וע 04/*** מ"ר נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ראשל"צ רפאלי)
נטען כי במוסד לביטוח לאומי המערער מוכר על הפרעת אישיות והתביעה מתייחסת להחמרת המצב לכדי סכיזופרניה. הועדת הערעורים קבעה כי הסכיזופרניה נובעת מהפרעת האישיות ולכן מדובר במאורע אחד. (24.4.06).

113. וע' 04/*** א"ר נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א רביד) 9.5.05
המערער הגיש תביעה לקצין תגמולים בגלל PTSD מיו"כ. נטען לבחירה בזכויות כי מוכר על נכות נפשית במוסד לביטוח לאומי. נקבע: במוסד לביטוח לאומי לא סיפר על ארועי יו"כ ונקבעה נכות נפשית ע"ס מחלות נפשיות אחרות (הפרעת אישיות סכיזואידית והפרעה סכיזואפקטיבית). לכן לא מדובר באותה מחלה ולא באותו מאורע ולכן אין "בחירה בזכויות". יש לפרש את החוק בפרשנות מקלה עם הנכה במיוחד כשמדובר בטענה הנועלת את שערי הברור קודם שבוצע לגופו. (אך בהמשך פסה"ד נחסם המערער בגלל התיישנות). טענת הבחירה בזכויות נדחתה, אך הערעור נמחק בשל התיישנות. (9.5.05).

835. ע"נ 97/*** ש"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים
נטען כי הנכות הנפשית בגינה מקבל המערער נכות כללית (התמכרות לסמים) שונה במהותה מהנכות הנפשית (פוסט טראומה), נשוא התביעה למשהב"ט. הטענה נדחתה. לגבי זהות העילה נתפס המערער על ניסוח התביעה למשרד הבטחון שם טען המערער כי התמכרותו נובעת מהטראומה הנפשית שנגרמה לו. (אושר ב (802א) ע"א 1221/02 שמעון אברהם נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א). (9.12.01).

3086. עב"ל 03/*** י"ר נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד הארצי לעבודה, 17.11.05. פורסם בנבו.
דיון בשאלת בחירה בזכויות במקרה של נכות כללית ונפגעי איבה. (ההוראות בחוק נפגעי איבה זהות לאלו שבחוק הנכים). למערערת 40% נכות יציבה נפשית בנכות כללית, ואי כושר מלא, וכן 10% נכות נפשית בנפגעי איבה. נטען שאינה יכולה לקבל תגמולים לפי חוק נפגעי איבה. ביה"ד קבע כי המבחן שיש לפעול לאורו הוא מבחן הזכאות הבלבדית. "במילים אחרות יש לשאול, תוך התעלמות משאר הנכויות - האם קמה למערערת הזכאות לקיצבת נכות כללית, אך ורק עקב נכותה מפגיעת האיבה. ככל שיושב בחיוב לשאלה זו – יש לקבוע, כי כפל הזכאויות נוצר עקב מאורע אחד." כאן, הנכות המוכרת לפי חוק נפגעי איבה, כשהיא עומדת בפני עצמה (10%) לא היתה מספקת כדי לזכות בקצבת נכת כללית.
למבחן זה יש להוסיף מבחן משנה – כאשר הזכאות לפי חוק נפגעי איבה מספיקה כדי להקנות קצבת נכות כללית, אך גם ללא נכות זו הנפגע עומד בקריטריונים. למשל מקרה בו הוא מוכר ב 100% נכות כללית נפשית וב – 50% נכות נפשית בנפגעי איבה. גם ללא הנכות הנפשית מפגיעת האיבה הוא עומד בקריטריון לקבלת קצבת נכות כללית.


2747. ע"א ****** ש"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי מרכז 16.4.08.
פס"ד חשוב בענין מצב המאפשר קבלת תגמולים הן מהביטוח הלאומי והן ממשרד הביטחון. המערער לקה בנכות נפשית והוכר ע"י הביטוח הלאומי. בהליכים לפי חוק הנכים הוכרה החמרה. הנכות הנפשית שנקבעה בגין ההחמרה, בהצטרף לנכות מוכרת אחרת שלו, מזכה אותו בתגמול חודשי לפי חוק הנכים. המערער נדרש לבחור בין המסלולים. טען כי יכול להמשיך ולקבל קצבאות מהביטוח הלאומי בגין הנכות, למעט חלק הנכות שהוכר בהחמרה, וכי בגין הנכות המוחמרת זכאי לתגמול לפי חוק הנכים. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנכה וערך אבחנה בין הנכות לבין "מאורע". כאן מדובר בנכות נפשית שהיא בגדר מצב בריאותי כללי שאינו נובע ממאורע מסוים, אליו הצטרפה הנכות הנובעת מהמאורע בשירות הצבאי שהיא הנכות שהוכרה בהחמרה. יש לפרש את המונח "מאורע אחד" כארוע להבדיל מפגימה. המחוקק לא ביקש לשלול מנכה זכותו לגימלה מהמל"ל במקום שהמצב המזכה אותו בגימלה אינו תוצאה של מאורע המזכה אותו בגימלה עפ"י חוק הנכים. במקרה דנן אין חפיפה ואין מאורע אחד. לפיכך הנכה רשאי לגבות תגמולים לפי חוק הנכים בגין חלק הנכות שהוכר בהחמרה, ובגין המחלה שאינה קשורה בשירות זכאי לזכויות מהמל"ל, כפי שיקבע המל"ל.

3087. עב"ל 07/*** י"ק נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד הארצי לעבודה, 27.11.08.
המערער מוכר כנכה צה"ל בנכות בגין עמוה"ש המתני וכן הוכר בנכות כללית, בגין פגיעה זו, באחוזים גבוהים המזכים בגמלת נכות. נדרש לבחור. טען כי מאחר ונכותו במשהב"ט נמוכה (9.75%) ואינה מעבירה אותו את הסף של קבלת נכות כללית, אין לחייבו לבחור. ביה"ד הפעיל את מבחן הבלעדיות שנקבע בפס"ד ריבק (3086) וקבע כי אכן עפ"י מבחן הזכאות הבלעדית אין מדובר בכפל גמלאות בשל מאורע אחד.

3165. עב"ל 08 /*** המל"ל נ' א"ז, ביה"ד הארצי לעבודה. 27.4.09. פורסם בנבו.
המשיב מוכר כנכה צה"ל בגין מחלת אסטמה. בקשר של החמרה. נכותו המוכרת 20% מתוך 60%. פנה בבקשה לנכות כללית. נקבעה לו נכות של 60% בגין אסטמה אך לא אושרה לו קצבת נכות בנימוק שמדובר ב"מאורע אחד" ועליו לבחור בין זכאות לפי חוק הנכים לזכאות לפי נכות כללית. ביה"ד הארצי קיבל את עמדת המשיב. הזכאות אינה עקב מאורע אחד, אלא עקב מצב בריאותי לקוי אליו הצטרפה ההחמרה בשירות. ביה"ד הפעיל את מבחן הזכאות הבלעדית וקבע כי מאחר והנכות לפי חוק הנכים, בשעור 20%, אינה מספיקה, שלעצמה, כדי לעבור את הסף הרפואי המזכה לקבלת קצבה, אין לומר כי הזכאות נובעת ממאורע אחד וכי עליו לבחור. זכאי לשתי הגמלאות.


3085. ב"ל 09/**** ט"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד האזורי לעבודה, ת"א, 18.11.11. פורסם בנבו.
המערער הוכר במשהב"ט בגין 20% נכות בעמוה"ש. הוכר בביטוח הלאומי בנכויות שונות לצורך נכות כללית ובכלל זה 15% בגין עמו"ש. נטען שמדובר במאורע אחד ועליו לבחור בין הזכאויות. ביה"ד קבע כי הנכות בשעור 20% המוכרת לפי חוק הנכים כשלעצמה אינה מעבירה אותו את סף הזכאות המזכה לנכות כללית. (שהינו בין 40% ל 60% לפי המקרה). משכך אין לומר כי זכאותו לקצבת נכות כללית ולקצבה מכח חוק הנכים נובעת ממאורע אחד, ולכן לא מתקיים הסעיף בענין הבחירה. (יצויין כי למערער נקבעו נכויות אחרות בנכות כללית, שהספיקו בכדי לעבור את הסף הנדרש, גם ללא הנכות בגין עמוה"ש).

 

 


בחירה בזכויות וחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו

1361. רע"א 3323/98 בנימין זקן נ' קצין תגמולים, פד"י נז (5) 577
בד בבד עם הקריאה למחוקק לשנות המצב בסוגייה סגר ביהמ"ש העליון את הפתח להתחמק ממלכודת הבחירה בזכויות, כמעט לחלוטין:
"חוק הנכים חוקק טרם שנכנס לתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. לפיכך חלה עליו הוראת סעיף 10 לחוק היסוד (שמירת הדינים). פרשנות החוק צריכה להעשות עם זאת לאורו של חוק היסוד (דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4)589).ואכן, בעניין הוראה אחרת בחוק הנכים, הוראת סעיף 36(א) (להבדיל מהוראת סעיף 36 א'), נפסק, מפי השופט י' אנגלרד, כי לאור מגמת חוק היסוד, יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנכה (ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג(2)79, 92-93). באותו עניין ניתן היה לפרש את ההסדר שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל - 1970, שהפנה להוארת סעיף 36 א' האמורה, בשתי דרכים שונות: בית המשפט בחר את הפרשנות המקלה עם הנכה, ובדין כך עשה.
לעניין פרשנות סעיף 36 א', נפסקה הלכת איבגאנה לאחר שנכנס לתוקף חוק היסוד, ובשום פנים אין לומר כי היא ניתנה בהתעלם ממנו. ההלכה אושרה מאז שוב, ולא אחת: ברע"א 7386/95 משה אלקוב נ' קצין תגמולים, תק - על 96(3)117 מפי הנשיא א' ברק, וברע"א 2557/96 ירון שפיר נ' קצין תגמולים תק - על 97(2)922. בפסק הדין בעניין איבגאנה הגיעו שופטי הרוב לכלל מסקנה כי פרשנות המקלה עם הנכה אינה אפשרית לאור ניסוחו של הסעיף ובשל העדרן של הוראות משלימות בחוק שהיו מאפשרות לנכה לחזור בו מבחירתו. מסקנה זו התבססה על העובדה שאין בחוק הוראה המחייבת את הנכה להשיב את הכספים שכבר קיבל, ע"פ חוק הביטוח הלאומי, אם יזכה לתגמולים נוספים - מכוח חוק הנכים.
מאז לא שונה החוק, ואין מקום לחלוק כיום על ההלכה שנפסקה. משום כך, ובניגוד למצב הדברים בפניו עמד ביהמ"ש בעניין וייס, אין בידנו לבכר, בענייננו, פרשנות אחרת שתתיישב יותר עם מגמת חוקי היסוד.

1463. ע"נ 96/*** פ"י נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים בן חיים) 11.3.04
"ברע"א 3323/98 בנימין זקן ואח' נ. קצין תגמולים (תק על 2003 (2), 3025) אישר בית המשפט העליון את הילכת איבגאנה (ע"א 3449/90 פד"י מ"ז (2) 84) שם נקבע בין היתר: "בחירת הנכה אכן נלמדת מהתנהגותו אך גביית כספים על פי אחר מן החוקים מהווה ראייה ניצחת למימוש בחירתו". בפרשת בנימין זקן הנ"ל דחה בית המשפט הן את הטענה לפיה חובתו של הנכה להימנע מפניה למוסד לביטוח לאומי טרם הכרעת דינו בפני קצין התגמולים - מהווה פגיעה בכבודו על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כמו כן נדחתה בצד העקרוני הטענה כי בהיות הנכה חולה נפש לא ניתן לייחס לו גמירת דעת ורצון כבסיס לבחירה מודעת. בנתון לאמור לעיל לא מצאנו דופי בהחלטת המשיב לפיה קיבע המערער את בחירתו בתגמולי מוסד לביטוח לאומי, ולכן ומכוח סעיף 36 א לחוק הנכים - אין הוראות החוק הנ"ל חלות עליו".

869. ע"נ 98/*** ש"א נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים) - 6.4.00
בחירה במוסד לביטוח לאומי של חולה נפש. המערער טען למצב נפשי השולל מסוגלות לבצע בחירה בזכויות. הועדת הערעורים קבעה כי אכן עקב חומרת מצבו של המערער לא היתה כאן "בחירה בזכויות".
"תהליך זה של הפנמת הצורך השינוי גישה כלפי נכה הלוקה בנפשו, אינו מתפרנס מתחושת אי נוחות כשלעצמה, אלא יונקת גם מעקרונות שהוטמעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, לדעתנו בשלה השעה כי נשקול, על אדני המציאות העובדתית מזה, ועל תפיסות פרשנויות מרחיבות אשר קובעו בהלכות של בית המשפט העליון - גישה חדשה אשר תמלא בתוכן מעשי-נורמטיבי את הצורך הדחוף בשינוי הגישה הפרשנית לבחינת סוגיית הבחירה.
אנו רוצים לקבוע כי, בנסיבות ערעור זה, מצויה תשתית ראייתית אובייקטיבית אשר לכאורה מלמדת כי המערער מחמת מצבו הנפשי הינו נטול תובנה.
"אך טבעי הוא כי נחזיק את המחוקק כמי שנשא פניו להיטיב עם הנכה בכלל ועם הנכה חולה הנפש בפרט (השוה את פרשת בוסאני פד"י כד' (1) 220) ודיון נוסף באותה פרשה (כד' (1) 637 ) וכן פרשת ממן הנ"ל, מגמה זו מוטמעת בחקיקת הנכים ובפסיקה הסבה עליה ואין לטעות בה".

434. ע"א 98/*** ס' וד' נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א בן חיים) - 2.3.99
דיון בנושא בחירה בפיצויים לפי חוק הפלת"ד. יכול ללמד על המדיניות המשפטית הרצויה לאור חוק יסוד כבוד האדם. עיון מדוקדק בפרשת נגר מלמד כי חרף הגישה הפטרנליסטית, בה נקט ביהמ"ש, יצא הוא חוצץ כנגד יישום מדיניות דוגמטית ונוקשה (עמ' 353), הגם שבפרשת נגר הוסבו הדברים על הצורך בשקילת הגורמים והנסיבות, הנוגעים לנכה ספציפי זה או אחר מבחינת טובתו, סבורים אנו כי העיקרון השולל קיפאון (או קיבעון) מחשבתי, כוחו עימו להכניס למערכת השיקולים הכלולים במתחם הסבירות, גם אלו הנגזרים מהוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובעיקר אלו המבטאים את זכות הבחירה של הנכה לקבוע את גורלו. השווה: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק מ"ח (3) 705. אשר לזכותו של הנכה לקין ובכלל זה, מימוש זכות התביעה, ע"פי חוק פלת"ד - שהינה זכות בעלת ערך כלכלי. השווה: בג"צ 5263/94 ח"כ א. הירשנזון נ' שר האוצר (פד"י מ"ט (5) 37). עפ"י סעיף 11 של חוק היסוד נקבע: "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות של חוק יסוד זה". הינה כי כן מטעמים שבמדיניות משפטית, הנגזרים מהוראות חוק היסוד, מתחייבת גישה המעניקה משקל של ממש לזכויותיו ובחירתו של הנכה, באופן שהשיקולים העומדים ביסוד מדיניותו העקרונית של המשיב, כפי שפורטו בכתב התשובה שהוגש מטעמו, אינם ממצים כאבן הבוחן היחידה, אשר לאורה יש להכריע בסוגיה זו.

מועד העלאת טענת בחירה בזכויות

1823 ע"נ 91/*** א"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' קווארט.
טענת בחירה בתגמולי המוסד לביטוח לאומי היא טענה היורדת לשורשו של ההליך וניתן להעלותה גם בסיכומים בסוף הדיון אם הצדדים היו ערים לה במהלך הדיון והיה חומר ראיות להוכחתה.

1005. ו"ע 00/**** ה"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' רביד 4.11.02.
מאחר שטענת הבחירה בזכויות הועלתה בשלב מאוחר חוייב משרד הבטחון לשפות המערער על הוצאותיו בגין חוות הדעת שהגיש.

868. ע"נ 98/*** ד"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב, הרכב הש' בן חיים.
טענת בחירה בזכויות הועלתה בשלב מתקדם של הדיון.
"נציין עוד כי במהלך השנים שבין הגשת התביעה הראשונה לשניה נענה המשיב לפניותיו החוזרות ונשנות של אבי המערער בהבטחה כי אם ימציא ראיות חדשות תבחן תביעתו מחדש, ולא טרח לגלות את אזנו לעובדה כי אם ימשיך בנו לגבות תגמולי מוסד לביטוח לאומי - תישלל זכאותו עפ"י חוק הנכים.
בנסיבות יוצאות דופן אלו, אנו סבורים כי חרף שדחיית הערעור אין לפטור את המשיב מאחריותו הרבה להוצאותיו היתרות של המערער ולאיבוד משאבי הזמן של ועדת הערעורים זו - עד כדי הצדקה לפסיקת הוצאות לחובת המשיב. לפיכך אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות בסך 2,000 ש"ח". (2.9.01).

1622. ע"נ 97/*** ל"ש נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים בן חיים) 16.5.04
למערער נקבעה נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי אך לא קיבל גימלה כי לא עמד במבחן ההכנסה. קיבל שר"מ במשך שנה. טענת הבחירה הועלתה בשלב מאוחר, לאחר שנשמעו עדויות המומחים. נקבע: יש לנקוט עמדה נוקשה כלפי צד שמעלה טענת סף באחור. המשיב לא הסביר את הצורך בהגשת בקשה מאוחרת בנימוקי צדק. הדרישה לעשיית צדק מחייבת לשקול את מידת הפגיעה של שני הצדדים כתוצאה מהפרת האיזון הדיוני שהוא כולו פרי מחדלו של המשיב. ברור כי הפגיעה במערער תהיה גדולה יותר.

2425. ו"ע 03/*** א"ב נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי 28.6.06.
תבעית המערער להכרת זכות נדחתה, והוא פנה למוסד לביטוח לאומי והוכר. שנים אח"כ פנה שוב לקצין התגמולים תוך ציון העובדה שמוכר במל"ל, אך נדחה בנימוק של העדר ראיה חדשה. פהב בשלישית עם חוו"ד שהתקבלה כראיה חדשה, אך תביעתו נדחתה לגופו של ענין, בנימוק של העדר קשר. המערער ערער לועדת הערעורים ואז העלה ב"כ קצין התגמולים טענה של בחירה בזכויות. המערער טען כי בנסיבות הענין מנוע המשיב ומושתק מלהעלות טענה זו. נקבע כי טענת ההשתק והמניעות אינה עומדת בפני הלכת בירנצוויג .קצין התגמולים יכול להעלות הטענה, אך חויב בהוצאות.

2896. ו"ע 03/*** א"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' רפאלי 19.2.06
טענת הבחירה בזכויות הועלתה רק בשלב הערעור. נקבע כי מדובר בטענה מהותית היורדת לשורש תחולת החוק וסמכות הועדה, ולכן זכאי המשיב להעלותה בכל עת. האחור לא גורם למניעות. עם זאת מדובר בהתנהלות פגומה שכן בינתיים נוצרו אצל המערער ציפיות מיותרות, ונגרמו לו הוצאות כספיות מיותרות. "אנו סבורים כי על המשיב מוטלת חובה לברר את שאלת תשלום הקצבה מהמל"ל מיד כשמוגשת לו תביעה, ואם אכן קיימת תשתית להעלאת טענה של "בחירה בזכויות" על המשיב להבהירה לא דיחוי לנכה. ביתר שאת אמורים הדברים שעה שהנכה אינו מיוצג, ויש לשער כי אינו בקי ברזי כל סעיפי החוק ומשמעותם. קל וחומר – כשמדובר בנכה הלוקה במחלת נפש". הטענה התקבלה אך המשיב חויב בהוצאות.

שונות

840. ע"נ 00/*** א"ע נ' קצין תגמולים, הרכב גנון
מתן צו המורה לקצין תגמולים לגלות את ההנחיות הפנימיות של קצין תגמולים לגבי מקרים בהם מועלית טענת סף של בחירה בזכויות.

2432. ו"ע 05/*** ב"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד 15.11.06.
בחירה בזכויות. המערער מוכר בביטוח הלאומי בנכות כללית נפשית ואסטמה. הטענה של בחירה בזכויות התקבלה לגבי הנכות הנפשית. מאידך, לגבי מחלת האסטמה, נקבעה כי הנכות שהוכרה במל"ל (10%) לא היתה דומיננטית ולא הביאה לאבדן כושר העבודה שזיכה את המערער בקצבת נכות כללית ולכן אין לגביה בחירה בזכויות.

2642. ו"ע 05/*** ד"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ) 15.6.08.
המערער קיבל קצבת נכות בגין ליקוי ראיה. מחוסר ידיעה הגיש תביעה נוספת על מחלת הסכרת, לגביה טוען לקשר לשרות. הסכרת הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי לצורך נכות כללית אך להכרה לא היתה כל השפעה על התגמול. ועדת הערעורים קיבלה הטענה כי לענין הסכרת אין בחירה בזכויות. הועדה מתייחסת להנחיות הפנימיות של הגב' פליאה אלבק ז"ל (חוזר 9/98) וקבעה כי חל כאן העיקרון לפיו גם ללא הסכרת היה סף רפואי שזיכה את המערער בגמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי.

922. ת"א (חי') 98/*** ב"י נ' מ"י (ביהמ"ש המחוזי בחיפה)
השוואה מחוק הגזזת - זכות התביעה הינה זכות קניינית
"השאלה היא אם כן האם כוונת ס' 11 לחוק הגזזת היא מקום שמוגשת תביעת נזיקין מנוע התובע מלתבוע על פי חוק הגזזת, כגישת המדינה, או שמא יוכל לתבוע על פי חוק הגזזת היה ותגיעת הנזיקין שלו תכשל כאשר במצב כזה לא תחסם דרכו להגשת תביעה על פי חוק הגזזת, כגישת התובע".
"בעוד חוק הנכים קובע בס' 36 (א) (1) כי, בעל זכאות כפולה רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים על פי שני החוקים אך לא יגבה פיצויים על פי שניהם כאחר, הרי אין בחוק הגזזת הוראה דומה וס' 11 לחוק הגזזת קובע הסדר שונה".
"נראה כי סעיף 11 אינו מאפשר נקיטת צעדים משפטיים במקביל בשני הערוצים, בניגוד להסדר הקיים בסעיף 36 לחוק הנכים".
"לדעתי את הביטוי "הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה" המופיע בסעיף 11 (2) יש להבין כמתכוון לתביעה שצלחה, קרי, תביעה המזכה את הנפגע בפיצוי".
"פירוש אחר של סעיף 11 (1) לחוק הגזזת, על פיו, גם הגשת תביעה בעבר לבית משפט מכח חוק אחר, תביעה שנכשלה, תשלול את זכאות הנפגע לתשלום על פי חוק הגזזת, ופירוש סעיף 11 (2) כמתכוון לשלול זכות לתשלומים על פי חוק הגזזת גם מקום שתביעה על פי חוק אחר נכשלה אינו סביר בעיני ואינו תואם את התכלית הסוציאליסטית שביסוד חוק הגזזת".
פירוש אחר, לפיו עצם הגשת תביעה על פי חוק אחר יגרום לאבדן זכות לתשלום על פי חוק הגזזת אינו סביר לדעתי. קיומה של תביעה על פי חוק הגזזת לאחר שנכשלה תביעה על פי חוק אחר עלול אמנם להביא לבירור משפטי נוסף אך נראה לי כי שקילת הטרדה זו לעומת אבדן זכות לתשלום כלשהו מקום שתביעה על פי חוק אחר נכשלה מצדיק את פירוש אמור בס' 11 (2) כחל, רק מקום שתביעה על פי חוק אחר צלחה. פירוש זה מגשים טוב יותר את תכליתו הסוציאלית של חוק הגזזת.
"זכות הקניין החוקתית כוללת כל זכות בעלת ערך כלכלי.
סעיף 11 לחוק יסוד כב' האדם וחירותו מחייב את רשויות השלטון לכבד את הזכויות המעוגנות בחוק היסוד. על המדינה ועל בית המשפט לכבד זכויות אלה על ידי מתן פירוש שיתן ביטוי למעמדה של זכות הקניין כזכות יסוד חוקתית על חוקית (ראה דברי כב' השופטת דורנר בבג"צ 5263/94 הירשנזון ואח' נ' שר האוצר פד"י מ"ט (5) עמ' 837 בעמ' 846 )
גם לו סברתי שפירושה של הנתבעת הינו סביר באותה מידה הרי נכון היה להעדיף את הפירוש המקל עם הנפגע, שכן פירוש כזה תואם את תכליתו של חוק כבוד האדם וחירותו, ואת המטרה הסוציאלית שביסוד חוק הגזזת ומאפשר לנכה קבלת תשלום מכח חוק הגזזת מקום שלא קיבל פיצוי על פי חוק אחר (ראה לענים פירוש סעיף 36 (א) (5) לחוק הנכים בע"א 1162/96 וייס נ' מאק הנ"ל).
לא רק זאת אלא שחוק הגזזת נחקק ב-1994. על הוראותיו לעמוד בדרישת פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נראה לי כי בחירה בפירוש המורה על שלילת זכות תביעה או עילת תביעה או קבלת תשלום מכח חוק הגזזת גם מקום שעילה שמקורה בחוק אחר נכשלה, (כגישת המדינה לפירוש סעיף 11 (2) לחוק הגזזת), כאשר אינטרס המדינה הלגטימי יכול לבוא על סיפוקו בפירוש הביטוי כמתכוון לתביעה שצלחה בלבד, הינה פגיעה במידה העולה על הנדרש".

הלכת וייס נ' מאק והשפעתה לענין בחירה בזכויות לפי חוק הביטוח לאומי

.320 ע"א 1162/96 הילה וייס ואח' אביעד יוסף מאק ואח' (בית המשפט העליון) - 12.4.99
פסה"ד עוסק בבחירה בזכויות לפי סעיף 36 (א) לחוק הנכים - בחירה בין זכויות לפי חוק הנכים לבין תביעת נזיקין - אך יש לו השלכות גם ביחס למוסד לביטוח לאומי.
לענין תביעת נזיקין וסעיף 36 (א) נפסק כי יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנכה. משמעות הדבר היא, כי יש לראות את מרכז הכובד של ההסדר בהוראת סעיף 36 (א) (1) לחוק הנכים, המבחינה במפורש בין ניהול תביעות לבין גביית פיצויים: הנכה זכאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בשתי העילות, אך נמנע ממנו לגבות בפועל פיצויים על פי שתי העילות. על רקע הוראה זו, יש כעת לפרש את הסיומת של הוראת 36 (א) (5) לחוק "והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר" כמכוונת למימוש התביעה, שהיא גביית הפיצויים.
התוצאה המשפטית היא, כי מעמדו של הנכה - הזכאי, מלכתחילה, להגיש את שתי התביעות - אינו משתנה עם קבלת תגמולים. כלומר, אם הגיש מלכתחילה שתי תביעות, הוא רשאי להמשיך ולנהל את תביעת הנזיקין נגד המזיק עד לסיומה. אם תחילה פנה לקבלת תגמולים, הוא עדיין רשאי לפתוח בתביעה נגד המזיק ולנהלה עד לסיומה. מה שנמנע ממנו - עד למילוין של דרישות סעיף 36 (א) (5) לחוק - הוא קבלת פיצויים כלשהם מאת המזיק. חובת הימנעות זו מלווית באיום בסנקציה הקבועה בסעיף 36 (א) (7) לחוק.
מבחינה עניינית, הפתרון הפרשני הנזכר שומר ביתר תוקף על זכויותיו של הנכה- הנפגע לפיצוי מלא על נזקיו. תכלית זו תואמת את מגמתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כמוסבר לעיל, ולכן יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנכה, משום שהיא מיטיבה להגשים תכלית זו.

991. ו"ע 01/**** א"ט נ' קצין תגמולים (ועדת הערעורים ת"א רביד) - 23.6.02
"למעלה מן הדרוש, נתייחס גם לטענה בנושא הלכת וייס. אכן בפסק הדין ארד התייחסה הועדת הערעורים בקצרה להלכת וייס תוך שהיא מפנה לע"נ 711/98 אטי (איילת) קריף נ' קצין תגמולים (לא פורסם) בו נדונה הסוגייה בהרחבה. נאמר בקצרה כי הועדת הערעורים לא קבלה את האנלוגיה שמבקש ב"כ המערער לטעון מפרשנות סעיף 36 לסעיף 36א' וזאת בתמצית משום שסעיף 36א אינו מאפשר בשום דרך לחזור ולגבות מן הנכה מה ששולם לו בניגוד לסעיף 36 לחוק הנכים המאפשר זאת בתנאים המנויים בס"ק (5). ר' ע"א 3449/90 קצין התגמולים נגד איבגאנה כמאל מוחמד, פ"ד מז(2) 84, ע"א (ת"א) 85/85 יצחק בוארון נ' קצין תגמולים והפסיקה שבעקבותיהם. נציין רק שטענה בדבר מגמה חדשה בעקבות הלכת וייס הועלתה גם בפני בית המשפט המחוזי בע"א (חי) 1059/00 גלעד פלגי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) ובית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו וציין כי הלכת וייס דנה בסעיף 35 לחוק הנכים בו "הוסדרה סוגיית הבחירה בין תגמולים לפי חוק הנכים ופיצויים לפי חוק אחר לאור קיומו של מזיק כלשהו, דן סעיף 36א' בבחירה בין תגמולים לפי חוק הנכים לפי חוק המוסד לביטוח לאומי".".

1361. רע"א 3323/98 בנימין זקן נ' קצין תגמולים, פד"י נז (5) 577
ואכן, בעניין הוראה אחרת בחוק הנכים, הוראת סעיף 36(א) (להבדיל מהוראת סעיף 36 א'), נפסק, מפי השופט י' אנגלרד, כי לאור מגמת חוק היסוד, יש להעדיף את הפרשנות המקלה עם הנכה (ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג(2)79, 92-93). באותו עניין ניתן היה לפרש את ההסדר שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל - 1970, שהפנה להוארת סעיף 36 א' האמורה, בשתי דרכים שונות: בית המשפט בחר את הפרשנות המקלה עם הנכה, ובדין כך עשה.
לעניין פרשנות סעיף 36 א', נפסקה הלכת איבגאנה לאחר שנכנס לתוקף חוק היסוד, ובשום פנים אין לומר כי היא ניתנה בהתעלם ממנו. ההלכה אושרה מאז שוב, ולא אחת.. בפסק הדין בעניין איבגאנה הגיעו שופטי הרוב לכלל מסקנה כי פרשנות המקלה עם הנכה אינה אפשרית לאור ניסוחו של הסעיף ובשל העדרן של הוראות משלימות בחוק שהיו מאפשרות לנכה לחזור בו מבחירתו. מסקנה זו התבססה על העובדה שאין בחוק הוראה המחייבת את הנכה להשיב את הכספים שכבר קיבל, ע"פ חוק הביטוח הלאומי, אם יזכה לתגמולים נוספים - מכוח חוק הנכים.
מאז לא שונה החוק, ואין מקום לחלוק כיום על ההלכה שנפסקה. משום כך, ובניגוד למצב הדברים בפניו עמד ביהמ"ש בעניין וייס, אין בידנו לבכר, בענייננו, פרשנות אחרת שתתיישב יותר עם מגמת חוקי היסוד.

הערה חשובה: רוב הפסיקה המובאת בפרק זה מתייחסת למצב המשפטי לפי תיקון 24 לחוק, ואינה רלבנטית למקרים עליהם חל התיקון

 
הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 

 

 
 
 כתובתינו : רחוב נחל איילון 37, ת.ד 57232 , תל אביב מיקוד 61571. טלפון : 03-6813322 פקס : 03-6812777 דוא"ל : office@zslaw.co.il
 
  אין לעשות שימוש בחומר המופיע בדף זה ללא אישור מראש מבעלי זכויות היוצרים . כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד צדקוני - סיון
המידע המובא באתר הינו מידע כללי בלבד ואינו בגדר יעוץ משפטי. המידע אינו מהווה אסמכתא משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי מתאים.
 
 
קידום אתרים אחסון אתרים בניית אתרים