פסקי דין בנושא תביעה נגד משרד הביטחון         פסקי דין בנושא ועדות רפואיות וקביעת נכות     הנחיות למגיש תביע נגד משרד הביטחון
עורכי דין צדקוני סיון  ||  תביעות נכי צה"ל  ||  תביעות נפגעי עבודה  ||  שאלות נפוצות  ||  כתבו עלינו  ||  קישורים שימושים  ||  אודותינו  ||  צור קשר       | כניסה ללקוחות |
מחלות עור - פסוריאזיס, דרמטיטיס, סבוריאה ועוד - משרד עורכי דין צדקוני - סיון

מחלות עור - פסוריאזיס, דרמטיטיס, סבוריאה ועוד

הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 
פסוריאזיס

1963. ע"נ. 91/*** מ"ע נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א הרכב הש' גרמן.
קצין התגמולים הכיר בהחמרת מחלת הפסוריאזיס אצל המערערת. המחלה פרצה בזמן תקופת לחץ בשרות. המומחה מטעם קצין התגמולים המליץ על החמרה בנימוק שמדובר במחלה קונסטיטוציונלית ותנאי הלחץ יכולים להיות פקטור בהופעת המחלה. ועדת הערעורים קבעה כי יש להכיר בגרימה על יסוד ההמלצה האמורה, לאור ההלכה בדבר מחלה קונסטיטוציונאלית שפרצה לראשונה תוך תנאי השרות ועקב תנאי השרות.

864. ע"נ 91/*** ז"מ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גרמן.
הכרה בקשר של גרימה בין מצבי לחץ ודחק בשרות לבין מחלת הפסוריאזיס.
א) המערער עבר אירועים טראומתיים במסגרת שירותו הצבאי. ב) יש מחקרים לפיהם סטרס הוא אחד המרכיבים לפריצת פסוריאזיס. בנוסף לנטיה טבועה (גנטיקה) והשפעת הסביבה. ג) בכ-40% מהמקרים סטרס פסיכולוגי-חברתי משחק תפקיד לעתים ראשי בהופעה ראשונית או בהחמרה של פסוריאזיס. ד) עד לשרות הצבאי היה המערער בריא ללא ספור משפחתי של פסוריאזיס. מצבי סטרס בינוניים עד קשים שעבר המערער בשרותו הצבאי גרמו להתפרצות מחלתו ולהחמרתה מדי פעם בפעם. ה) על אף החשיבות הבלתי מבוטלת של הגורם הגנטי הטבוע של המחלה, אם המערער לא היה עובר את החוויות המלחיצות הקשות, היתה קיימת אפשרות שאף פעם לא יהיה בטוי למחלה. ו) יש לקשור בקשר אמיץ את מחלת המערער עם השרות הצבאי. ההכרעה - הכל מודים שמערער חלה לראשונה במחלה תוך כדי השרות. - הכל מודים שמדובר במחלה קונסטיטוציונאלית תורשתית. - הכל מודים שמצבי לחץ ודחק בהם היה נתון המערער היה בהם כדי לגרום להחרפה של המצב. אפשר שמבחינה רפואית לא ניתן להוכיח שהגורם הסטרסוגני הוא הדומיננטי בהיווצרות המחלה. שומה עלינו, בבואנו להכריע בענין זה, לנקוט באמת המידה המשפטית אף שאפשר שבמקרה דנן היא לא תעלה יפה בקנה מידה עם אמת המידה הרפואית. אמת המידה המשפטית קובעת שמחלה קונסטיטוציונאלית אשר פרצה לראשונה בזמן השרות הצבאי כתוצאה מגורמים שבשרות הצבאי, יש להכיר בה כנגרמת על ידי השרות. העולה מהנתונים שקובצו לעיל הוא שאמנם מדובר במחלה קונסטיטוציונאלית שלא נתנה אותותיה קודם לשרות הצבאי ופרצה תוך כדי השרות, בהשפעת מצבי לחץ ודחק שבשרות. תשתית זו מובילה למסקנה המשפטית שהמחלה נגרמה ולא רק הוחמרה. (ע"א 681/82, מישורי נ' קצין תגמולים פדי מ' (1) , 470 ופסקי דין שנזכרו שם).

524. ע"נ 98/*** ד"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים.
פסוריאזיס. מחלה שהיתה קיימת בצורה קלה לפני השרות. הוכרה החמרה בגין מתח נפשי, תוך מתן משקל לכך שהמהלך הטבעי של המחלה היה כרוך בהחמרה, גם אלמלא המתח.שעור ההחמרה שנקבע - 30%.

1162. ע"נ 00/*** א"י יניב נ' קצין תגמולים, הרכב גנון
הכרה בגרימה של מחלת הפסוריאזיס. העותר שירת בספינת חיל הים, ואף שתנאי השירות לא היו דרמטיים וקשים בצורה קיצונית, היה בלחץ שבו היה נתון כדי להוות טריגר להתפרצות המחלה שהיתה טבועה בגופו.
הפסיקה עסקה בשאלות אלה, לא תמיד ניכרת אחידות בפיסגה, אולם מה שעובר בה כחוט השני הוא, העקרון שבסופו של דבר יבדוק בית המשפט את המקרה לגופו. לעיתים תנאי הצבא הרגילים כשלעצמם, אינם בגדר גורם שיוצר קשר סיבתי אולם לא בכל מקרה ולא בכל התנאים. שומה עלינו לקחת בחשבון גם את "גולגלתו הדקה" של העורר, ולהבחין מהן ההשפעות שהיו לתנאי שירות פלוניים ו/או לאירועים מסויימים על אותו חייל ספציפי, ולקבלו כפי שהוא (הלכת ויינשטיין).
הנכון הוא שהחייל אינו יכול להסתפק בד"כ בהפנייה לתנאי השירות הכלליים של החיילים בצבא, אלא עליו להפנות לארועים חריגים מיוחדים, שגרמו להשפעה מיוחדת עליו או שגרמו לו פחדים או לחץ נפשי וכו'. יש איפוא צורך בקיומו של יסוד סובייקטיבי מסויים בנוסף לגורמים האובייקטיביים - שניהם יביאו ליצירת הקשר הסיבתי.
עצם העובדה שמחלה קונסטיטוצינית כמו המחלה הנדונה כאן יכולה היתה להתפרץ גם בחייו האזרחיים אינה שוללת קיומו של קשר סיבתי. נדרשים קיומם של תנאים ספציפיים, שהיו בשירותו, ושגרמו להתפרצותה דווקא שם ודווקא במהלך השירות הצבאי. שאלה זו, היא בעיקרה שאלה עובדתית. אנו שמענו את העורר ואת דבריו ונחה דעתינו כי היו בתנאי שירותו אותם גורמים מלחיצים ומיוחדים שגרמו אצלו למעמסה מיוחדת שהחרידה אותו והלחיצה אותו בשיעור ובמידה שגרמו את הופעת המחלה דווקא אז. עדותו בתצהיר ובחקירה הנגדית מאשרים את הדברים ודאי לפנות לאמור שם - בלא שנחזור על הדברים.

1163. ע"נ 99/*** ש"ד נ' קצין תגמולים, הרכב גנון
פסוריאזיס ומתח נפשי. היו ביטויים למחלה לפני הגיוס. הוכרה החמרה בשעור שליש.
הטירונות שהייתה אמנם רגילה, היתה לדבריה מלחיצה וטראומטית ומלווה במתח מתמיד כשהיא ישנה שעות ספורות ביממה. כמו כן שהתה לדבריה בתנאי הגיינה לא נאותים.
המחלה ממנה סובלת העוררת היא מחלה כרונית ועפ"י הממצאים והעובדות שהוכחו החלה את מהלכה הראשוני עוד לפני גיוסה של העוררת.
יש איפוא, להכיר בתנאי השירות כגורם מחמיר כפי שסברה דר' זמיר, שמסקנותיה עדיפות בעינינו בעניין זה על פני חוות דעתו של המשיב. יחד עם זאת הנסיבות, התפתחות המחלה ותנאי השירות ואופי המחלה אינם מהווים גורם רב משמעות. מידת ההחמרה היא מתונה ואין להפריז בה. אנו סבורים שמידת החחמרה הראויה היא בשיעור של 1/3 (שליש) ע"ח תנאי השירות.

1448. וע 00/**** א"ש נ' 'קצין תגמולים
זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 4.6.00 לפיה מחלת הפסוריאזיס אשר ממנה החל לסבול המערער בשנת 1997 החמירה ב-50% על חשבון השירות הצבאי.
בסיכומי התגובה טענה ב"כ המשיב כי הואיל וחזקת "הגרימה" מתייחסת לשירות קצר ולא לשירות ארוך והמערער היה בשירות ארוך, הרי שהמערער לא הביא כל ראייה לגרימה ומכאן שיש לדחות את הערעור.
ראשית, לענין שאלת הרחבת החזית. ב"כ המערער טוען כי העלאת טענה בדבר שירות ארוך, מהווה הרחבת חזית לטענה שלא נטענה בכתב התשובה. איננו מקבלים את טענת המערער. טענה כי המערער משרת שירות ארוך ולפיכך חלים עליו הכללים המשפטיים של "שירות ארוך", אינה טענה שיש בה משום הרחבת חזית. היות שירותו של המערער בגדר "שירות ארוך", עולה מכתב התשובה בסעיף 2 בו נאמר כי המערער משרת בצה"ל החל משנת 1980. שירות של מעל 20 שנה הינו שירות ארוך לכל הדעות. המסקנות המשפטיות הנגזרות מכך אינן חייבות להיות מפורטות בכת התשובה.
במקרה שלפנינו מדובר בשירות ארוך ונטל ההוכחה רובץ על המערער וכדי להרימו עליו להראות ארוע או שרשרת ארועים חריגה ומיוחדת, אותן ניתן לקשור בקשר של סמיכות זמנים לפרוץ הפסוריאזיס, הפגימה לה טוען המערער.
המערער במקרה זה ויתר על הגשת תצהיר וחוות דעת מטעמו, אשר יכלו לשפוך אור על אירוע מיוחד שהיה בשירות ולכן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.
כאשר בוחנים את החלטת הועדה הרפואית רואים שהיא אינה אומרת, כפי שטוען ב"כ המערער, שהלחץ הנפשי הוא שגורם בהכרח לפרוץ המחלה. כל שהיא אומרת הוא, שהוא אחד הבולטים בגורמים לפרוץ המחלה. המערער, כאמור, לא הביא כל ראייה המצביעה על כך שהיא הגורם היחיד ולכן לא מוצדק קביעת קשר סיבתי של "גרימה" וצדקה הועדה הרפואית כאשר קבעה קשר של החמרה בשיעור 50%.

1671. וע' 02/****ב"ש נ' קצין תגמולים
למערערת היתה פסוריאזיס לפני גיוסה והשאלה היא אם היא היתה מפושטת שאז לא יוכר קש"ס, או שהיא לא היתה מפושטת שאז יוכר קשר של החמרה. "נטל ההוכחה לעניין מצבה של המערערת טרם גיוס מוטל על המערערת. נושא זה הינו בידיעתה המלאה של המערערת, אין למשיב כל יתרון על המערערת והשגת החומר המעיד על מצבה טרם הגיוס. נהפוך הוא היתרון הוא למערערת, אשר המסמכים והראיות, אשר יכולים להעיד על מצבה טרם הגיוס הם בידיעתה". הועדה הסתמכה על האמור ברישומים הרפואיים ולא קיבלה את טענת המערערת והערעור נדחה.

2395. ע"א 06/**** ר"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים.
פסוריאזיס. איש שב"ס. שרות ארוך. תנאי לחץ. הוועדה קבעה החמרה 50%. המחוזי העלה להחמרה 75%. "נתנו את דעתנו לנושא שעור ההחמרה ובאנו לכלל מסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה במקרה דנן ולהעמיד את שעור ההחמרה על 75%. אנו סומכים את מסקנתנו זו, בין השאר, על טיב שרותו של המערער, אשר התאפיין בלחצים משמעותיים; על משך שרותו שהיה ארוך במיוחד (למעלה משני עשורים); על העובדה כי המחלה התפרצה אצל המערער בגיל מאוחר יחסית ועל כך שלא מתקיים בעניינו המרכיב התורשתי אשר ידוע כאחד ממחוללי מחלת הספחת".

.2437 וע 04/***ח"ק נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' רביד 24.12.06
פסוריאזיס. תביעת המערערת נדחתה ע"י קצין תגמולים בהמלצת פרופ' שירי. המערערת סבלה טרם גיוסה מפסוריאזיס והדיון התמקד בשאלת החומרה. פרופ' אינגבר סבר כי טרם גיוסה היה מהלך המחלה קל והשירות הצבאי שהיה כרוך בסטרס החמיר את מהלך המחלה וכי יש לקבוע קשר של 75% הכרה. המערערת התגייסה בפרופיל 97 והועדה נתפסה על כך וקבעה כי מצב המחלה לפני הגיוס היה אכן קל ולא מפושט. עוד ציינה הועדה כי בעדויות שני המומחים הסכימו כי יש בסטרס כדי להחמיר המחלה. בבואה לדון בשאלת קיומו של מתח נפשי ציטטה הועדה אחד המסמכים בו נרשם מפי המערערת כי היא בתנאי מתח. על רישום זה החילה הועדה את ההלכה בדבר המשקל הרב של תעוד מזמן אמת על פני מסמכים שהוכנו לשם התדיינות משפטית (ע"א 472/81 אברג'יל נ' קצין תגמולים פ"ד לז (2) 85). בהמשך קבעה הועדה כי עמדת קצין תגמולים שבאה לידי ביטוי בפסקי הדין להכיר בהחמרה גם כאשר אנשים התגייסו עם המחלה. הועדה קבעה החמרה בשעור 75% כהמלצת פרופ' אינגבר.

2603. ע"א 07/**** קצין תגמולים נ' פ"י , מחוזי באר שבע 20.11.08.
פסוריאזיס ומתח נפשי. המערער עסק בלוחמה אלקטרונית ואין חולק כי עבודתו היתה כרוכה בלחץ זמנים ניכר ובמתח נפשי. החמלה פרצה כחודש אחרי תקופה בה היה נתון למתח מיוחד. התקבלה עמדת המומחה מטעם המשיב פרופ' אינגבר כי דחק נפשי יכול להביא לפרוץ המחלה, על רקע נטיה קונסטיטוציונלית קיימת, וכי המחלה לא בהכרח פורצת ללא הטריגר.

2744. ע"א 04/**** ש"ב נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א 2.9.07
פסוריאזיס ומתח נפשי. המערער שרת שרות ארוך במשטרה. טען כי עקב מתח פרצה אצלו מחלת פסוריאזיס. קצין התגמולים הכיר בהחמרה בלבד, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר שירי שטען שבספרות מוכרת רק החמרה של המחלה עקב מתח ולא גרימתה. בית המשפט שינה להכרה בגרימה מלאה. ההכרה בהחמרה משמעה הכרה בתנאי השרות ובמתח. בהעדר מחלה קודם לשרות יש לייחס לתנאי השרות קשר של גרימה. "יודגש שגם אם הסיבה לפרוץ המחלה אצל המערער היא צרוף של תנאי השרות לנטיה הגנטית שקיננה בו, הרי שלמרות קיומה – עוד בארם השרות – של נטיה קונסטיטוציונלית ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השרות".

3005. ו"ע 08/* א"פ נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' דגן. 5.2.12
פסוריאזיס. לפני השירות היו נגעים בודדים והועלה חשד לפסוריאזיס. בשירות החמרה עד למחלה מפושטת. נקבע כי קיים קשר בין מתח נפשי והחמרת המחלה. המערערת עברה קורסים בהם נדרשה לעמוד במאמצים פיזיים ולחצים נפשיים גדולים. סמיכות זמנים להופעת המחלה. נקבעה החמרה 50%.

3070. ע"נ 08/*** מ.א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ, הרכב הש' יעקובוביץ. 19.9.12
נטען לקשר בין מתח נפשי לפרוץ מחלת פסוריאזיס והחמרתה. הערעור נדחה. נקבע געי המתח שחווה המערער, שהיה איש קבע, נגרם עקב אי הצלחה בתפקיד. לא יחודי לתנאי השירות ולא עונה על התנאי של יחודיות ומיוחדות השירות הצבאי. במסגרת הדיון העיד ד"ר שירי המומחה מטעם קצין התגמולים ואישר כי הוא ממליץ על הכרה במקרים של מתח נפשי חריג אצל חיילי חובה.
 

3315. ע"נ 10 – 12 - **** א.ח נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גולדקורן. 2.8.16. פורסם בנבו.
פסוריאזיס ומתח נפשי. המערער שרת במשטרת ישראל. לקה בפסוריאזיס. טען שהמחלה נגרמה עקב המתח הנפשי בשירות. המומחים מטעם משהב"ט (פרופ' פרידמן בירנבוים ופרופ' שפרכר) ציינו כי הגורם העיקרי למחלה הוא רקע גנטי, והסכימו כי גורמים כחבלה לעור, תרופות שונות, זיהומים, עודף משקל עשויים לגרום להופעת המחלה אצל בעלי רקע גנטי מתאים. שניהם הסכימו כי מתח נפשי יכול לגרום להופעת המחלה אולם סייגו זאת לארועי מתח חריפים, ולא לשגרת עבודה הכרוכה בסטרס.
ביהמ"ש קבע כממצא שבעובדה שתנאי השירות של המערער היו כרוכים במתח נפשי כרוני. ביהמ"ש קיבל את עמדת המומחה מטעם המערער שנסמכה על מאמר לפיה קיים קשר בין מתח נפשי כרוני להתפרצות המחלה. הוכר קשר של גרימה.

 


אורטיקריה:

.2173 ע"נ 94/*** יב"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גלדשטיין.
אורטיקריה. הכרה בהחמרה בגלל מתח נפשי.


מחלת עור, דלקת עור

.2361 ע"נ 01/* ס"עא נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' טובי פרידמן.
מחלת עור עקב אלרגיה לחומרים הנפוצים גם באזרחות. תנאי השירות (זיעה, חום, מדים, חגור - חיכוך העור) גרמו לעיליה בחדירות העור שאפשרה את התפתחות התגובה האלרגית. הוכרה החמרה.

 

דרמטיטיס סבוראית, סבוריאה

560. ע"נ 97/*** מ"א נ' קצין תגמולים
מלהתמודד עם עמדתו של שירי לפיה חשיפה לשמש אינה מקובלת כגורם מחמיר, ולמעשה אין בחוו"ד שהגיש ד"ר שמר כל ביסוס מדע - רפואי לטענה בדבר קיומו של קשר בין חשיפה לשמש מזה ובין ההחמרה בסימפטומים מזה.
גם התשתית העובדתית המתיימרת להציע הסבר לקשר סיבתי קונקרטי המיוחס לתנאי השירות לוקה בסבירות נמוכה שכן מדובר על ביצוע תורנות שמירה זניחה בהיקפה (אחת לחודש) בעונות שונות ולאו דווקא בקיץ ולמשך מספר שעות, כאשר המערער מוגן, לפחות חלקית, בכובע מצחיה.
על פי מסד הנתונים שהובא בפנינו ניתן להסיק לכל היותר החמרה זמנית וחולפת בתקופות הקיץ שאינה קשורה לנסיבות השירות דווקא, אלא בהקשר כרונולוגי מקרי - גרידא.

904. ע"נ 98/*** פ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' בן חיים)
דרמטיטיס סבוראית ו-PYTEROSPODERM POLLICULITIS .
הכרה בהחמרה על רקע תנאי היגיינה ירודים. (היו גילויים של המחלה לפני השירות).
אין למעשה מחלוקת של ממש בין המומחים הרפואיים באשר להיות המחלות האמורות בעלות אופי קונסטיטוציונלי ורדום באופן שהתלקחות הסימפטומים יכול ותהיה על רקע של תנאי מתח או סביבה והתנהגות הגיינית ירודה.
ב"כ המערער חזרה וציינה בסיכומיה כי ד"ר שירי לא טען כי המערער לקה במחלת עור טרם הרפואי של המערער ביתר שאת אולם אין בכך להניא אותנו מלקבוע ממצאים על יסוד רישומים אובייקטיבים ברורים המתועדים בתיקו הרפואי של המערער, ואשר מלמדים על הפצעת תסמיני המחלות עוד קודם לתקופת השירות בקציעות.
גם חוסר הנחרצות בעדותו של ד"ר טראו באשר למשקלם של גורמי השרות הצבאי והגדרתה של תמונת המחלה אצל המערערת כ-"חריגה", בהשוואה למהלך הקליני המקובל לשיטתו, מוסיפה מימד נוסף של חוסר ודאות באשר לתקפות העמדה הרפואית בה נקט ד"ר טראו.
נטל הראיה בדבר היותה של החמרת מחלה זמנית וחולפת מוטל על המשיב. אנו פוסקים כי לא עלה בידי המשיב להרים נטל זה.
על יסוד הערכה ושקלול של כל הנסיבות דלעיל אנו פוסקים כי מחלות העור בהן לוקה המערער החמירו תוך כדי ועקב השרות הצבאי וכי יש לזקוף לתנאי השרות החמרה בשיעור של 33% בלבד מדרגת הנכות שתיקבע.

2675. וע 05/*** כ"א נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים חיפה, (הרכב הש' חרסונסקי) 23.6.08
המערער, איש קבע, לאחר 6 שנות שירות, שרת כ-7 שנים בלבנון בתפקידים הקשורים המתח נפשי וסיכון חיים. במהלך התקופה הופיעה הסבוריאה. משרד הבטחון הכיר בקשר סעבתי חלקי של החמרה בשעור רבע, בהתבסס על חוו"ד פרופ' פרידמן בירנבוים, שקבעה כי הסיבה העיקרית לפרוץ המחלה הינה תורשתית והורמונלית. פרופ' אינגבר מטעם המערער קשר את פרוץ המחלה לתנאי המתח. הועדה קבעה כי המתח הנפשי חשף את המחלה אך לא גרם לה והעמידה את ההחמרה על מחצית.


דרמטיטיס אטופית

871 ע"נ 98/*** מ"ר נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים הרכב הש' בן חיים.
פרופ' אינגבר/ ד"ר שירי. החמרת דרמטיטיס אטופית על רקע חשיפה לשמנים וחומרים כימיים, פעילות בתנאי שדה והגיינה ירודים. (היו גילויים לפני השירות).
חומר הראיות תומך בממצא לפיו התקיימו בתנאי השירות של המערער, על צד החשיפה לשמנים וחומרים כימיים, כמו גם עומס זיהומי מחמיר הנגזר מפעילות בתנאי שדה והגיינה ירודים, גורמים כדי להציע הסבר רפואי להחרפת התסמינים תוך ועקב השירות הצבאי.
אין לכחד כי שני המומחים הרפואיים גרסו כי פריצתה של המחלה יכול ותבוא ללא כל גירוי חיצוני, אולם מקום שבו הונחו בפנינו נסיבות שיש בהן כדי להחמיר את הסימפטולוגיה לא נהרהר אחר האפשרות לתלות באותן נסיבות את קולר ההחמרה.
עמדתו של ד"ר שירי לפיה מדובר בהחמרה זמנית וחולפת אינה מקובלת עלינו באשר אין היא מתיישבת עם מהלכה הקליני של המחלה אצל המערער, שהינו חריף למדי בעוד שקודם לשירות ניכרו אצלו תסמינים קלים לעין ערוך.
נקבעה החמרה בשעור מחצית מהנכות.


קונטקט דרמטיטיס

.188 דיון נא/ 1-116המל"ל נ' כמיליה חורי פד"ע כה ע' 25. 24.9.92
מדובר בקונטקט דרמטיטיס אלרגית. מדובר בתופרת שהיתה גורבת גרביים על ידיה עד המרפק לצורך תפירה. ביה"ד קבע כי כל לבישה כזו היתה מיקרוטראומה שגרמה לנזק בלתי הפיך. הערעור נדחה וההכרה נותרה על כנה.


אלופציה

719. ע"נ 462/97 מ"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים תל אביב (הרכב הש' בן חיים).
הכרה בהשפעת מתח נפשי על אלופציה (נשירת שיער בכל הגוף).
דומה כי אין מחלוקת של ממש בין המומחים באשר להיותה של המחלה בבסיסה אוטואימונית . למעשה המחלוקת שרויה בשאלה האם הגורם הנפשי משחק תפקיד נוסף בהתפתחות המחלה, ו/או בהחמרתה.
אנו רואים לקבוע כי בעוד שהבסיס האוטואימוני של המחלה כמו גם התרומה הגנטית, מוכרים כגורמים אטיולוגיים בדרגת הסתברות גבוהה, לא ניתן להתעלם גם ממשקלם גל גורמי דחק נפשי בהופעת תסמיניה של המחלה.
פרופ' פוירמן הרבה לצטט בחוו"ד מספרו של פיצפטריק, ממנו עולה, בין היתר, כי כדויות קליניות תומכות בממצא, לפיו, גורמים פסיכולוגיים יכולים להביא לידי חשיפת המחלה תוך הדגשת אירועים סוערים כמו פרידה ואובדן.
ד"ר שירי הגם שהוא מכיר בסמכותו של התימוכין הרפואי הנ"ל נמנע מליתן דעתו לאותם חלקים בו המבטאים תמיכה (אם כי לא ודאית ומוחלטת) למשקלו של הגורם הנפשי.
בנתון לכך, בהיבט הכולל אנו מבכרים במקרה זה את עמדתו של פרופ' פוירמן על זו של ד"ר שירי ופוסקים כי לגורם הנפשי יש משקל על הפצעת גילויי המחלה או החמרתם בעיתוי הספציפי.


פמפיגוס וולגריס

658. ע"א (חי') 489/93 ב"א נ' קצין תגמולים מחוזי חיפה 12.4.95
מחלת הפמפיגוס היא מחלה קונסטיטוציונלית אוטואימונית בה מופיעים נוגדנים כנגד החיבורים הבין תאיים באפידרמיס (השכבה החיצונית של העור), ועקב כך התאים נפרדים ומרבית האפידרמיס "נושר". העור נשאר ללא מעטה הגנה, והוא חשוף ליהומים, איבוד נוזלים וכו'. מעורבות ריריות הפה אינה מאפשרת בליעת מזון ומים.
מטעמו של המשיב נתנה פרופ' פרידמן שלוש חוות דעת.
בחוות הדעת הראשונה מיום 21.8.90 הביעה דעתה כי מחלת הפמפיגוס היא מחלה אוטואימונית שבאה על רקע קונסטיטוציונלי, גורמיה לא ידועים ומשכך אין לשלול שתנאי השירות היוו גורם מסייע.
בחוות דעתה השניה מיום 5.3.91 ולאחר שתמכה את דעתה בספרות מקצועית רלוונטית, העריכה כי:
"כאמור מדובר במחלה על רגע קונסטיטוציונלי אשר באה לביטוי עקב גורמים מסייעים לעיתים ידועים ולעיתים בלתי ידועים. גורמים סביבתיים שונים ביניהם מתח הוזכרו כמסייעים להופעת המחלה לראשונה.
לאור הנ"ל, לא נראה לי שניתן לשלול את תנאי השירות כגורמים מחמירים להופעת הפמפגוס אצלו".
בחוות דעתה השלישית מיום 26.1.93 שניתנה לאחר שחוות הדעת של ד"ר פיינשטיין וד"ר ברגמן כבר היו בפניה, היא מסבירה כי גם אם מתח נפשי יכול להוות גורם סביבתי להתפרצות המחלה לראשונה צריכה להיות סמיכות זמנים קרובה בין הגורם הסביבתי לבין התפרצות המחלה, באופן שאותו גורם משפעל את יצירת הנוגדנים.
ב"כ המערער טוען כי מאחר וקצין התגמולים הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין מחלתו של המערער, כל שנותר לביהמ"ש הוא להכריע בשאלת מהותו של הקשר הסיבתי. האם זהו קשר סיבתי מסוג החמרה - כפי שקבע קצין התגמולים וועדת הערעורים, או קשר סיבתי מסוג גרימה - כטענתו של המערער. עוד הוא טוען כי אם לפני גיוסו לצה"ל לא נתגלו במערער סימנים גלויים של מחלה, והוכח קיומו של קשר סיבתי בין החלה לבין השירות, אזי מדובר אך ורק בקשר של גרימה.
ב"כ המשיב מסכימה שאכן הקשר הסיבתי נקבע כהחמרה, ואולם, לטענתה, זו היתה קביעה לפנים משורת הדין, היינו - קשר של ספק. בכל מקרה, לטענתה זו קשר סיבתי של החמרה, שהינו קשר סיבתי משפטי חלקי, מאחר ולא ניתן לשלול את העובדה כי השירות היה אחד מהגורמים המסייעים להתפרצות המחלה.
מאחר ומדובר במהלך שירות רב שנים על המערער הנטל להראות כי מתקבל מאוד על הדעת שפרוץ המחלה התרחש כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי (ראה ע"א קצין התגמולים נ' רוט, מ"ה) 203 (בע' 214 - להלן: "פס"ד רוט"). לעניין מידת ההוכחה נקבע בפס"ד רוט כי אין התובע חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של קרוב לוודאי, ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת שאמם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין פרוץ המחלה, היינו - קשר סיבתי מסוג של גרימה (עמ' 215 ג').
בעניינו גם המומחה הרפואי מטעמו של המערער קבע קשר סיבתי מסוג גרימה אפשרי בלבד:
יתרה מזו, לא התקיימה גם מן הבחינה המשפטית סמיכות הזמנים הנדרשת בין החקירה והמעצר לבין פוץ המחלה שהרי בין שני הארועים חלפה תקופה של שלוש שנים.
המערער טוען כי כאשר גויס לצבא היתה נכותו בשיעור 0% ועל כן שיעור החמרת מחלתו הינו 100% (או שיעור המתקרב לכך). לטענתו, יש לזקוף את מלוא שיעור ההחמרה לחובת השירות הצבאי. אין בידי לקבל טענה זו. כבר נדחתה שיטת חישוב זו, ונקבע:
"שיטה דווקנית זו אינה נראית לי. מבחן "חשבון העובר ושב" אותו אימץ בימ"ש קמא לוקה בכך שקשה לישמו לגבי התפתחותה הטבעית של מחלה קונסיטיטוציונלית, אשר עם תוכר כ"נכות" לפי החוק, תעמוד בניגוד למטרת המחוקק - כפי שעמד עליה בית המשפט קמא עצמו - שלא הכיר בנכות שלא נגרמה עקב השירות ... שומה על קצין התגמולים (ועל הועדה הרפואית בבואה ליתן חוות דעת) לשקול את מכלול הנתונים אשר להם השפעה על שאלת הקשר הסיבתי לשירות, ובכלל זה נתונים בדבר התפתחותה הטבעית של המחלה ובדבר גורמי סיכון המתייחסים לתובע, אשר אינם קשורים לשירותו הצבאי" (עמ' 883 לפסה"ד).
אין תימוכין לטענת המערער כי התפתחותה הטבעית של המחלה מופיעה בשנות ה-50 בדרך כלל, למעט האמור בחוות דעתו של ד"ר ברגמן שהועדה בחרה להעדיף על פניו את חוות דעתה של פרופ' פרידמן.
פרופ' פרידמן ציינה את הספק להשפעת הגורמים הסביבתיים לפרוץ המחלה והיתה מוכנה להכיר בהחמרה רק בגלל הספק.
לפיכך לאור העובדה שמדובר במחלה קונסיטיטוציונלית שגורמיה לא ידועים שיעור ההחמרה ב-50% הוא שיעור נאות וסביר.

 

713. ע"א 97/**** א"כ נ' קצין תגמולים
במקרה הנדון, עמדת המוצא של הועדה היתה, שאכן במהלך השירות היו אירועים שיכלו לגרום למערערת מתח נפשי לא מבוטל. עם זאת, לא היינו מתערבים במסקנת הועדה המסתמכת לכאורה על חוות דעת כתובות של מומחים מטעם המשיב, אלמלא בחקירתו של ד"ר שירי שנתן את חוות הדעת המרכזית, עליה הסתמכה הועדה, הוא חזר בו מהעמדה החד משמעית בה נקט בחוות דעתו שבכתב והודה בשתי הזדמנויות כי המתח הנפשי יכול להיות גורם מחמיר למחלה הספציפית של המערערת. משמע, שיש בפנינו חוות דעת רפואית המצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה, לפחות מבחינת החמרתה. ומאחר ודעתו של ד"ר שירי הייתה מקובלת על הועדה, הרי שיש לקבלה בשלמותה, לרבות עדותו בע"פ בחקירתו בפני הועדה. אשר על כן, אנו קובעים שיש לראות את מחלתה של המערערת כמוחמרת עקב השירות. את שיעור ההחמרה אנו מעריכים ב-30%.

נמק בעור כתוצאה ממחלה ויראלית

3152. ע"נ 10- 01- **** פלונית נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' חן – ברק. 22.5.13.
הערעור הוגש בגין נמק בעור, שחייב ניתוח השתלת עור והותיר צלקת. המומחית מטעם הועדה קבעה כי הנמק נגרם עקב שילוב של נטילת גלולות למניעת הריון ומחלת הנשיקה.
נטען שהמערערת נזקקה לגלולות למניעת הריון עקב אי סדירות במחזור שנגרמה עקב לחץ נפשי ואי יכולת להקפיד על תזונה מסודרת. כן נטען שההדבקה במחלת הנשיקה היתה תוך ועקב השירות. ביהמ"ש קיבל את הטענות וקבע כי יש להכיר בנמק בעור כנכות תוך ועקב השירות.
לענין נטילת גלולות נקבע, על יסוד התעוד הרפואי, כי המערערת היתה נתונה ללחץ נפשי עקב תפקידה כמש"קית ת"ש. בנוסף החמיצה ארוחות וירדה במשקל, כשמלכתחילה היתה בעלת משקל נמוך. הוכר הקשר בין גורמים אלו לבין הופעת אי סדירות במחזור והזדקקות לגלולות לשם הסדרתו.
לענין מחלת הנשיקה נקבע כי המערערת שרתה בבסיס סגור, במשרד בו ביקרו מדי יום חיילים רבים. סביר לקבוע כי נדבקה במחלה הויראלית במהלך שערותה ועקב שירותה.
צויין כי למעשה די בהכרה בגורם של נטילת הגלולות כדי לקבוע את הקשר הסיבתי בין הנמק בעור לבין תנאי השירות.
 

 

 
הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 

 

 
 
 כתובתינו : רחוב נחל איילון 37, ת.ד 57232 , תל אביב מיקוד 61571. טלפון : 03-6813322 פקס : 03-6812777 דוא"ל : office@zslaw.co.il
 
  אין לעשות שימוש בחומר המופיע בדף זה ללא אישור מראש מבעלי זכויות היוצרים . כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד צדקוני - סיון
המידע המובא באתר הינו מידע כללי בלבד ואינו בגדר יעוץ משפטי. המידע אינו מהווה אסמכתא משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי מתאים.