פסקי דין בנושא תביעה נגד משרד הביטחון         פסקי דין בנושא ועדות רפואיות וקביעת נכות     הנחיות למגיש תביע נגד משרד הביטחון
עורכי דין צדקוני סיון  ||  תביעות נכי צה"ל  ||  תביעות נפגעי עבודה  ||  שאלות נפוצות  ||  כתבו עלינו  ||  קישורים שימושים  ||  אודותינו  ||  צור קשר       | כניסה ללקוחות |
סכרת סוג 1 - חלק 1 - משרד עורכי דין צדקוני - סיון

סכרת סוג 1 - חלק 1

הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 
.299 ע"א 96/**** פ' נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה.
סכרת סוג 1. הכרה בגרימה עקב תנאי שרות שכללו מתח נפשי, מאמץ גופני וזיהום וירלי.

1482. ע"א 01/**** קצין תגמולים נ' ו"ג מחוזי תל אביב
סכרת סוג 1. פרופ' קרסיק/ פרופ' סגל. הכרה בהחמרת המחלה עקב מתח נפשי.
אמנם לא עלה בידיו של גיל להצביע על אירוע נקודתי שבעקבותיו התפרצה המחלה, אך האירועים הטראומטיים אשר נאלץ להתמודד עימם על אף מגבלותיו הרפואיות, היוו "טריגר" לחשיפת המחלה בעיתוי המוקדם שבו פקדה אותו. ודוק, אין חולקין כי הפרופיל הרפואי של גיל הורד ל-31 אך הדבר לא בא לידי ביטוי בתנאי השירות, בעיתו. סמיכות הזמנים בין ההתערבות הכירורגית, (הארתרוסקופיה), ביוני 1996 להתפרצות החריפה של הסוכרת באוקטובר 1996, מצביעה ברמה העובדתית, על קשר בין האירועים. הקשר הסיבתי שנקבע ע"י הועדה, בין המחלה לבין השרות, הוא נגזרת של מסקנה משפטית נכונה, אליה הייתה רשאית ועדת הערעורים להגיע על סמך מסכת הראיות, אף אם לא הוכח אירוע טראומטי מסוים, הוכחה מסכת של אירועים עליהם ביססה הועדה את קביעת הקשר הסיבתי לשירות (ע"א 188/75 גיורא ביבר נ' קצין התגמולים פ"ד ל (3) 172, 174 ו- 177). מדובר במחלוקת בין שני מומחים רפואיים. הועדה הייתה רשאית להעדיף את חוות דעתו של ד"ר סגל ויחד עם זאת להגיע למסקנה המשפטית כי הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי למחלת הסוכרת, הוא קשר של החמרה בלבד. כפועל יוצא קבעה הועדה את שיעור ההחמרה, שאף הוא נגזרת של שיקולים עובדתיים ומשפטיים, המובילים למסקנה משפטית. להיעדר אסכולה רפואית לגבי מחלת הסוכרת אין השפעה על התוצאה במקרה שבפנינו, שכן גם ללא קיומה של אסכולה ניתן להוכיח כי במקרה קונקרטי נגרמה החבלה עקב תנאי השירות ע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ (1) 529, 539). מצאנו בנוסף כי התקיים המבחן המשולב לבדיקת הקשר הסיבתי, אשר נקבע בהלכת אביאן (דנ"א 5343/00, פ"ד נו (5) 732) וכי האירועים שהביאו להחמרת המחלה לא היו טריוויאלים.

1638. ע"נ 99/*** מ"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים
סכרת סוג 1. המערער התלונן על תסמינים גופניים ותלונתו לא זכתה להתייחסות. חוסר האמון לתלונות, הסרוב לתת טיפול רפואי וכפייתו לתפקד כרגיל מהווים גורמי דחק. הכרה בהחמרה עקב כך.

269. ע"אנ 98/**** ש' נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה. 3.2.99.
סכרת סוג 1. פרופ' קרסיק + פרופ' זוהר/ פרופ' רז וד"ר סגל. גם לדעת פרופ' קרסיק מטעם המשיב, מתח נפשי יוצא דופן וחריף יכול להשפיע על התפתחותה של מחלת סכרת סוג 1. משהחל התהליך האוטואימוני של פגיעה בתאי ביתא בלבלב, בכוחו של דחק נפשי חריף להביא להתפרצות המחלה בתוך זמן קצר, שבלעדיו היתה מתפרצת בשלב מאור יותר בעתיד או לא היתה מתפרצת כלל. המצב עד פרוץ המחלה אינו בגדר נכות או פגיעה בכושר. יש להכיר בגרימה.
התייחסות לדו"ח האגודה לסכרת: "לא יהיה זה למותר לציין, כי קצין התגמולים פנה לפרופ' רז בתוקף היותו יו"ר האגודה לסכרת וביקש להקים ועדה שתבחן את הקשר בין מצבי דחק למחלת הסכרת על שני סוגיה ותגבש המלצות בנושא זה. פרופ' רז נענה לפניה הנ"ל והקים ועדה שעל 9 חבריה נמנו בכירי המומחים ברפאויים בתחום הסכרת. פרופ' רז עמד בראש ועדה זו וד"ר סגל היה אחד מחבריה. בפנל האמור ישבו רופאים שהם בעלי דעות שונות ואף על פי כן, הוציאו מסמך משותף ביחס לדברים שלגביהם יכולה להיות הסכמה, חרף חילוקי הדעות. המסמך אמנם אינו חוות דעת רפואית פורמלית, אך הוא בהחלט מהווה דין וחשבון רפואי כבד משקל, של מומחים. המסמך הוזמן ע"י משרד הבטחון כדי לשמש בסיס למדיניות והכרעות, אך משנודעו תוצאות הדו"ח, בחר משרד הבטחון להתנער ממנו, משום מה. מאז אין המשיב סומך על דו"ח הוועדה".

278. ע"נ 96/** ש"ס נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון.29.4.99.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי בסמיכות זמנים. הכרה.
התייחסות לדו"ח האגודה לסכרת: "בפאנל האמור ישבו רופאים שהנם בעלי דיעות שונות ואף על פי כן, הוציאו מסמך משותף ביחס לדברים שלגביהם יכולה להיות הסכמה, חרף חילוקי הדיעות. המסמך אמנם אינו חוו"ד רפואית פורמלית אך הוא בהחלטת מהווה דין וחשבון רפואי כבד משקל, של מומחים. המסמך הוזמן ע"י משהב"ט כדי לשמש בסיס למדיניות והכרעות, אך משנודעו תוצאות הדוח, בחר משרד הבטחון להתנער ממנו, משום מה ומאז אין המשיב סומך על דוח הועדה".

.279 ע"נ 94/* י"ג נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' גלדשטיין.
סכרת סוג 1. מספר מקרים שנדונו במאוחד. הוועדה העדיפה את דעת המומחים מטעם המשיב על פני דעת מומחה המערערים.
"לא התרשמנו כי ישנן הוכחות מדעיות ברורות וחד משמעיות, המסתמכות על מחקרים מבוקרים בבני אדם, המצבעיות על קשר ישיר בין לחץ נפשי או גופני לבין פרוץ מחלת הסוכרת. אי לכך, באשר לשאלה זו אנו קובעים כי אין קשר סיבתי - רפואי בין דחק נפשי או גופני לבין פרוץ מחלת הסוכרת במועד מוקדם מהמועד ש"יועד" לה עפ"י המהלך והקצב הטבעי של התקדמות המחלה. אולם לכך קיים חריג והוא כאשר קיים אירוע טראומטי משמעותי ביותר ומיד לאחריו בסמיכות זמנים כה ניכרת מתגלה המחלה."
כלהערעורים דחו, למעט אחד של חייל שהיה בתנאים חריגים של מאמץ נפשי וגופני ולגביו הוכרה החמרה במחצית.
התייחסות לדו"ח האגודה לסכרת: לכאורה המלצות הפאנל היו צריכות להוות חוות דעת מנחה למשיב באילו מקרים יש להכיר במחלת הסוכרת כנגרמת תוך ועקב השירות ובזאת למנוע התדיינות משפטית. אולם, לצערנו, לא כך הם פני הדברים. הפאנל הגיש את מסקנותיו למשיב בדו"ח מיום 28.7.96.
מקריאת דו"ח פאנל הרופאים ברור כי פאנל זה חיווה את דעתו בעניין המחלה והגורמים לה, אך בנוסף לכך המשיך וחיווה דעתו בענייני מדיניות משפטית.
מהאמור לעיל נובע כי וועדת הערעורים אינה יכולה להתייחס לדו"ח הפאנל כאל חוות דעת רפואית אחת מגובשת. בודאי שאין היא יכולה להתייחס למדיניות המוצעת בה למשיב, שהיא מדיניות שהיא ניתנת לשינוי ולשיקול למשיב.
המשיכו במכתב תגובה של פרופ' רז שישב כיו"ר הפאנל למסקנות מומחי המשיב פרופ' זוהר, ד"ר גילון ופרופ' פרס, ומתגובה זו נושבת אותה רוח של שלילה מוחלטת של מסקנותיהם וחוזר חלילה.

963. ע"א 96/*** ג"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, 3.3.97.
סכרת סוג 1. אושר פס"ד של ועדת הערעורים ששלל קשר בין המחלה לשרות.
הועדה בחנה את חוות הדעת שהובאו בפניה והגיעה לכלל מסקנה כי מחלתו של המערער לא פרצה עקב שירותו הצבאי. הועדה ביכרה את דעתו של פרופ' זוהר על זו של ד"ר סגל, אם כי לא הכריעה במחלוקת לענין המחלה, כעולה מהרישום מיום 25.8.89, אם מדובר במחלה ויראלית, כגירסת ד"ר סגל או בקטריאלית, כדעתו של פרופ' זוהר. עוד קבעה הועדה, כי גם אם תאמר שמהערער סבל ממחלה ויראלית, הרי שאין לראות בתנאי שירותו של המערער לכשעצמן משום "טריגר", מה גם שהמחלה פרצה זמן קצר לאחר גיוסו של המערער, כגירסתו של פרופ' זוהר. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות ב"כ בעלי הדין מצאנו כי לענין ההתרשמות מחוו"ד הרפואיות אין בידנו פררוגטיבה עדיפה על זו של הועדה שבין חבריה מצוי רופא שהינו אדם מקצועי, המצוי בתורת הרפואה, מה שאין כן בדרגת הערעור. מעבר לאמור לעיל, נראה לנו כי אין אנו צריכים להציב עצמנו במקומם של המומחים חכמי הרפואה ומוטב שנישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה (השווה עא 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל פ"ד לז(2) 785 מפי השופטת נתניהו).
הועדה היתה רשאית להעדיף חוות דעת האחת על רעותה ובענין זה אין לנו להתערב בנסיבות מקרה זה.
נתנו דעתנו גם לטענה כי הנטל הרובץ לפתחו של המערער אינו כבד במיוחד, ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אף סבורים אנו כי לא עלה בידי המערער להרים את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי.

.2152 ע"נ 94/** ש"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים באר שבע, הרכב הש' גנן.
סכרת סוג 1. לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין דחק נפשי או גופני לבין פרוץ המחלה. החריג: ארוע טראומתי משמעותי ביותר ומיד לאחריו בסמיכות זמנים מתגלה המחלה. באותו מקרה נדחו כל הערעורים למעט אחד של חייל שהיה בתנאים חריגים של מאמץ נפשי וגופני ולגביו הוכרה החמרה במחצית.

.318 ע"נ 96/*** ו"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון.
הכרה בסכרת סוג 1 כנגרמת ממתח. קיימת אסכולה הרואה במצבי לחץ נפשי וסטרס כגורמים להתפרצות מחלת הסכרת או האצת התהליכים המביאים לפריצתה. הדבר עולה גם מקיומו של הפאנל של האגודה השראלית לסכרת, בו השתתפו מיטב הרופאים. מעדיפים אותו על הפאנל מטעם משהב"ט.
התייחסות לפאנל האגודה לסכרת: ביום 28/7/96 הגישה הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת לבין השירות הצבאי את מסקנותיה. המסמך נערך ע"י פנל מאוד מכובד של מומחים, מטובי המומחים לדבר בארץ מטעם האגודה הישראלית לסוכרת. לא רק זאת אלא שהמסמך הוכן לבקשת משרד ההבטחון - קצין התגמולים, כדי שישמש לו מורה דרך בבואו לטפל במקרי הסכרת הרבים המובאים בפניו. מן הסתם, ביקש המשיב לשמוע דעת המומחים וללכת על פי המלצתם. המסמך האמור הוגש לפנינו, ולומרות שב"כ המשיב טוען שלא הסכים להגישו אלא לענין עצם קיומו ולא כחוות דעת, הרי שאין רואים אנו אפוא שגם פרופ' קרסיק שנתן חוות דעת למשיב היה בפנל המכובד. ראוי לציין כי בפנל האמור מצויים רופאים מלומדים בעלי דעות שונות ובוודאי נמצאו ביניהם רופאים מלומדים בעלי דעות מנוגדות ותומכי

507 ע"נ 95/*** י"ב נ 'קצין תגמולים, ועדת ערעורים חיפה, הרכב הש' גנון.
סכרת סוג 1. מתייחסים לפאנל של האגודה לסכרת. עצם העובדה שמשהב"ט ביקש והזמין מן האגודה לסכרת מעין חוו"ד או גיבוש של מסקנות ועשה זאת מתוך ידיעה שקיימות דעות שונות, רק מחזקת את ההנחה שיש יותר מאסכולה אחת. מכירים בקשר בין מתח והמחלה. מאחר ולא היה מדובר בלחץ חריף במיוחד, קובעים קשר של החמרה.
התייחסות לדו"ח האגודה לסכרת: מסמך זה נערך ע"י פאנל מכובד ביותר של 9 מומחים בראשות ד"ר רז, יו"ר האגודה ובהשתתפות מומחים בעלי שם בתחום זה, כולל גם פרופ' קרסיק עצמו. צריך לומר כי המלצות הועדה הנ"ל הוזמנו ע"י משרד הביטחון לשמש לו בעבודתו השוטפת לעניין תביעות נכים עפ"י החוק הנדון, אך נראה כי המסקנות לא היו נוחות למשיב, לכן פנה לדרכים אחרות וכך נולדה חוות הדעת העקרונית בראשות פרופ' זוהר. גם עניין זה נדון על ישנו בעבר. בטרם נציין מהי המסקנה שאליה אנו מגיעים על יסוד החומר הרפואי, ראוי להתייחס במילים אחדות לתצהיר נוסף שהוגש לנו מאת פרופ' קבילי שהוא יועץ רפואי לקצין התגמולים. המצהיר הסביר כי המשיב לא התכוון מעולם שדעות ומסקנות הועדה ישמשו נר לרגליו ולא התחייב לפעול עפ"י מסקנות הועדה. הוא הסביר כי גם בין מומחי הועדה קיימים חילוקי דעות וכי לעצם העניין לא הובאה שום מובאה מדעית כדי לחזק את מסקנות הועדה. אין אנו סבורים כי יש בדברים אלה לשנות מהמסקנה שאנו הגענו אליה ושתבואר להלן, וגם אם אין לראות במסקנות האגודה לסוכרת כחוות דעת פורמלית משפטית, הרי שלמסמך יש משקל רב ביותר והעובדה היא שכל המומחים מתיחסים בכבוד למסקנות הועדה הזו אם כי קיימים חילוקי דעות לגופן.
כפי שאמרנו לעיל, למסקנות הנ"ל היו שותפים מומחים בעלי שם כמו ד"ר רז, פרופ' בלום, ד"ר קנטר, ד"ר קופלר ופרופ' קרסיק. אין ספק שהפאנל אינו מייצג מומחים בעלי דעה אחידה. בין המומחים קיימים הבדלי השקפות, אך כל המומחים שבדקו את החומר העדכני והספרות הרפואית הידועה, הגיעו למסקנות משותפות שיש להן מכנה משותף על אף חילוקי הדעות שבניהם. חוות הדעת העקרונית של הפאנל בראשות פרופ' זוהר, ביקרה את המלצות הועדה של האגודה הנ"ל וציטטה מספרות רפואית, ממנה היא למדה שמסקנות האגודה אינן יכולות לשמש בסיס להוכחת אסכולה רפואית. הם סברו כי ניתן לקבוע בודאות שאין כל אחיזה להנחה שדחק נפשי יכול לקצר את התהליך האוטואימוני או תהליכים תורשתיים שגורמים להופעת סכרת מטיפוס 1 או טיפוס 2. בעניין זה הם סבורים שאין שתי אסכולות, אלא רק אחת. בע"נ 141/96 כבר הבענו את דעתנו כי אין מקום לאמץ את דעתו הנחרצת של פרופ' זוהר שלא קיימת אסכולה אחרת זולת זו שהוא מחזיק בה.
הטענה כי רק הגישה שבאה לידי ביטוי אצל פרופ' זוהר היא האסכולה המקובלת והיחידה ברפואה - אינה מקובלת עלינו והיא גם אינה מציאותית. קיימת גם דעה רפואית אחרת שאינה פחותה ברצינותה. יש מקום להנחה שהגישה שבאה לידי ביטוי במסקנות הועדה של האגודה לסוכרת - כמו גם בחוות דעתו של פרופ' חנוך בר און (מנהל היחידה לסוכרת בבית חולים הדסה), היא גישה המוכרת ברפואה ושאולי קדמה לזו שפרופ זוהר מחזיק בה. במקומות אחדים בספרות כונתה הגישה הזו "הגישה הקודמת", אין לבטל גישה זו רק משום שקיימת דעה אחרת שפרופ' זוהר קובע שהיא היחידה.
עצם העובדה שמשרד הביטחון ביקש והזמין מן האגודה לסוכרת מעין חוות דעת או גיבוש של מסקנות ועשה זאת מתוך ידיעה שקיימות דעות שונות, רק מחזקת את ההנחה שיש יותר מאסכולה אחת. הראיה היא שרופאים בעלי דעות שונות השתתפו באותו פאנל ואף על פי כן באו למסקנות משותפות.
... במקרה שבפנינו לא מדובר באירוע חריף וחריג ולכן אין להחיל את מסקנות הועדה הנוגעות לאירועים חריפים, אך כפי שנאמר לעיל, יש לראות את האירוע הנ"ל כגורם החמרה מובהק. מסקנתנו היא איפוא, שיש לראות במחלת הסוכרת שפרצה בזמן השירות כקשורה עם תנאי השירות בקשר של החמרה ולא של גרימה. אנו סבורים שיש לייחס לתנאי השרות החמרה בשיעור של 60%.

1651. ע"נ 00/**** ה"י נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים
סכרת סוג 1. דו"ח האגודה לסכרת אינו משום אסכולה. דחיית קשר בין ארוע בשירות - עימות עם המפקד - לסכרת סוג 1. לא חורג מהמצופה בשירות צבאי המתאפיין ביחסי מפקד ופקוד.

940. ע"א (חי') 98/**** מב"ש נ' קצין תגמולים, מחוזי חיפה
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. מכירים עקרונית בקשר ורואים בכך גם את העמדה של קרסיק. נדרש ארוע קשה רפואי או נפשי. תנאי הלחץ להם טענה המערערת לא הגיעו לרמה כזו.
עמדתו של משיב, כפי שבוטאה על ידי המומחה מטעמו, ד"ר קרסיק, היתה שהוא מוכן להכיר בקיום קשר סיבתי בין לחץ נפשי לבין התפרצות מחלת הסוכרת מטיפוס 1, תפיסה זו התיישבה עם תפיסתה של הועדה, אותה ביטאה בפסק דינה בענין שניידרמן, שם קבעה שהיא רואה בדו"ח ועדת הסוכרת משום "אסכולה".
עמדה זו אינה עמדתנו, והדברים באו לידי ביטוי הן כאמרת אגב של הנשיא קליינברגר בערעור בענין שניידרמן (שטרם היה בפני הועדה בשעה שנתנה את פסק דינה), והן בפסקי דין אחרים שנתנו.
יש לקבל ככלל, כי אפשרי קשר של גרימה או החמרה בין השירות לבין סכרת וסכרת נעורים, עקב דחק נפשי ואירועים חריגים במהלך השירות הצבאי. הדבר הוכר לא אחת בפסיקת בתי המשפט, החל מע"א 137/64, וינשטיין נ' קצין התגמולים, פס"ד יח(2), עמ' 510, וכן ראה: ע"א (חיפה) 4310/98 קצין התגמולים נ' ליאור שניידרמן, תקדין מחוזי 99(1) עמ' 651, ע"א 188/75 גיורא ביבר נ' קצין התגמולים, פס"ד ל(3) עמ' 172, ע"א 418/73 יוסף לייט נ' קצין התגמולים פס"ד כט(1) עמ' 136, ע"א 4684/90 קצין התגמולים נ' חריטן ואח' פס"ד מח(5) עמ' 374.
בע"א 519/71, יצחק מוסקוביץ נ' קצין התגמולים פס"ד כו(2) עמ' 612, נקבע כי: אם לקה החייל במחלת הסוכרת - היא הנכות עליה נתבע תגמול - עקב אירוע הקשור בשירותו, כי אז קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות, על אף המגמה למחלה שהיתה כבר מקודם סמויה בגופו. העובדה שהמחלה יכלה, בגלל המגמה, או דיספוזיציה של האדם, להתלקח גם שלא עקב שירותו של החייל, אינה שוללת את הקשר הסיבתי. מה שמקשר את השירות לנכות הוא, שבפועל ממש פרצה המחלה, על יסוד הנטיה שהיתה רדומה בגוף החייל, עקב השירות. השאלה הקונקרטית, בכל מקרה ומקרה, היא האם אכן, בנתונים הספציפיים, הנוגעים לשירותו של פלוני והצבא, נתוניו ואישיותו, ניתן אכן לקשור, במידה מתקבלת על הדעת, בין השירות, תנאיו, ואירועים שאירעו במהלכו, לבין פרוץ המחלה או החמרתה.
הקשר בין השירות לבין מחלת הסוכרת הוכר שעה שהחייל שירת ביחידה מובחרת בתנאים קשים ביותר שהביאוהו אל סף שבירה ונסיון התאבדות (שניידרמן) שירות ביחידה קרבית תוך השתתפות בקרבות במבצעים ומארבים בתנאים קשים, לעתים מעבר לגבול, הכרוכים במאמץ פיזי ונפשי רב (לייט) מדריך בבסיס הדרכה שסבל מחיכוכים עם מפקדו, הסתכסך עם הרס"ר שהיה פוגע בו קשות ומעליב אותו לעיני שאר המדריכים ואשר הוצא בסופו של דבר מן ההדרכה, סבל מנדודי שינה ולקה בסכרת (וינשטיין) חייל, בן יחיד לאמו ויתום מאביו, שנשלח ע"י הצבא לארה"ב, שהה שם חודשים אחדים והפרידה מאמו היתה קשה עליו עד מאד (ביבר).
המערערת שרתה כקודנית בבסיס חילה אויר. תנאי השירות לא היו קשים במיוחד. לא היו אירועים חריגים ביחסם של המפקדים כלפי המערערת. עוד לפני הצבא למדה המערערת להקליד במחשב, והדרישה לקצב עבודה ראוי לא לוותה בסנקציות חריגות, או אירועים הגורמים לדחק נפשי רציני.
אציין כי בע"א (חיפה) 4310/98 בענין קצין התגמולים נ' שניידרמן לא נקבע שאין אסכולה רפואית המכירה בקיום קשר סיבתי בין לחץ נפשי לבין התפרצות מחלת הסוכרת מטיפוס 1, ומאחר וכב' הנשיא (בדימוס) קליינברגר התייחס לעמדת קצין התגמולים על דו"ח ועדת הסכרת באימרת אגב, לא מצאתי להוסיף שם דברים על מה שרשם בפסק דינו.

96. ע"א 96/**** ש"נ נ' קצין תגמולים
סכרת סוג 1.
אכן המערער היה בדילמה מכיוון שגם המומחה מטעמו למעט מאזן הסבירות כפי שהציג בבית המשפט לא יכול היה להצביע על שום אסכולה מבוססת שתתמוך במסקנות כמו שלו. גם בעדות ובחוות הדעת שלו, וגם מחוות הדעת של פרופ' זוהר מטעם המשיבה עלה שקיימות כל מיני השערות רובן לא כל כל מבוססות שמנסות להסביר את התהליך של פריצת סוכרת הנעורים. אם לא קיימת אסכולה ואם יש לנו רק תיאוריות רפואיות אזי הועדה שבפניה עלו תאוריות אלה, אשר בדקה אותם בפסק דין מנומק, בחרה דווקא בתאוריה של פרופ' זוהר והעדיפה אותה על התיאוריה של ד"ר מרטין. מכיוון שבתיאוריות עסקינן ולא באסכולות איננו סבורים שאנו כערכאת ערעור יכולים להתערב במסקנות עובדתיות אלה. לפי סעיף 34(א) לחוק קיימת אפשרות התערבות רק בשאלה משפטית וזו איננה ניצבת בפנינו.

968. ע"א 99/**** א"צ נ' קצין תגמולים
סכרת סוג 1 - דחייה. עינינו הרואות שמה שמתואר ע"י פרופ' בר-און, המומחה מטעם המשיב, איננו ארוע חריף מיוחד, שלפי סעיף 3 לסיכום מש/1 יכול להיות יוצא מהכלל להסתברות בת שלושת האחוזים, היא ההסתברות המקובלת כשמדובר במחלה המופיעה תוך שנה מ"הגורם המשוער", אלא בתנאי שרות כלליים ובהם תנאים סביבתיים, טיב השרות, דחיסת המגורים וההיתקלות בחיילים אחרים וכל כיוצא בזה. דא עקא שסוג כזה של אירוע נופל בבירור למסגרת הכללית של התפתחות מחלה שתוצאותיה נראים רק מקץ זמן רב, ולא מיד.
... פועל יוצא מכל האמור לעיל הוא שהן בהודעת הערעור, הן מדברי פרופ' בר-און (המומחה מטעם המשיב) עולה בבירור שהמשיב שם את יהבו על מכלול שלם של תנאים סביבתיים שגרמו לסכרת ולא על אירוע קריטי אחד, יוצא דופן בחומרתו. על רקע נקודת המוצא שמדובר במחלה המתפתחת לאורך שנים, הרי "זיקת זמן" של 4-5 חודשים בין הזמן בו היו קיימים התנאים הסיבתיים הקשים לבין פרוץ המחלה, איננה מצביעה, בהסתברות משפטית כלשהי, על "זיקת קשר" בין שני האירועים.
דבר זה איננו עניין לבחינת ראיות שאיננו מתפקיד ערכאת ערעור זה אלא ליישום הנכון של סיכום ועדת הסכרת (המקובל על הכל) על העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ובהסקת המסקנות המתבקשות מיישום זה. אכן, גם ועדת הערעורים היתה ערה לכך שקבלת הערעור שהוגש לה ע"י המשיב "כפשוטו" איננה אפשרית מהסיבה האמורה. משום כך היא ביססה את החלטתה על תשתית עובדתית בה נבחר אחד האירועים, הוא האירוע של איום בנשק מצד חיילים פלשתינאים על פיקודו של המשיב. הועדה ראתה באיום זה אותו מקרה חריג שסעיף 3 של סיכום ועדת הסכרת עוסק בו. חוששים אנו שבעשותה כך היא יצרה "הדגש עובדתי" שאפילו המשיב לא הדגישו, זאת בנוסף למתן "ייחוד אקוטי" לאירוע זה שאף הוא אינו מעוגן בראיות ובמציאות שהוכחה.
יובן עתה מדוע טרחנו בתחילת פסק דין זה לפרט את הרקע העובדתי שבהודעת הערעור של המשיב בפני ועדת הערעורים. רקע זה מצביע על מכלול עובדות, שכולן חברו יחדיו, לפי האמור ב"פרק המשפטי" של הודעת הערעור, ותרמו לפרוץ המחלה. כך גם בנה המומחה מטעם המשיב, פרופ' בר-און, את חוות דעתו.
הערעור מתקבל והתביעה נדחית.

984. ע"נ 99/*** ג"ב נ' קצין תגמולים
הטענה העיקרית של מומחה המערער היא כי השמנת היתר החולנית של המערער נגרמה מלחץ ומתח בשירות. מומחה המערער טען כי בעקבות הלחץ והמתח החל לאכול באופן לא מבוקר, פיתח השמנה מורבידית, בעקבותיה יצר שומנים בדם עם דלקת בלבלב וסכרת.
אין ספק כי המערער שהתגייס למשטרה בגיל 26 במשקל 100 ק"ג אינו יכול ליחס את השמנתו לתנאי השירות. המערער התגייס במצב של השמנת יתר, ועלה במהלך השירות 5 ק"ג נוספים. המומחה מטעמו כלל לא התייחס בחוות הדעת לכך שהמערער עלה במהלך השירות 5 ק"ג בלבד בעוד שמירב העליה - 26 ק"ג - היתה קודם לשירות. חוות דעתו הסתכמה על כך שכל ההשמנה היתה בתקופת השירות. רק כאשר תשומת ליבו הופנתה לכך בחקירה הנגדית הסביר כי הוא רואה באותם 5 ק"ג כתוספת שגרמה להתערערות כל המערכת המטבולית. להשערה זו לא הובאה כל ראיה ולפיכך אין לדעת הועדה לקבל אותה.

967. ע"א 96/**** ל"ל נ' קצין תגמולים
סכרת סוג 1.
זהו ערעור על החלטת ועדת ערעור על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן-חוק הנכים) אשר דחתה את תביעתה של המערערת לתגמולים על פי חוק זה משמצאה כי לא הוכח קשר סיבתי בין פרוץ מחלת סכרת-נעורים ממנה סובלת המערערת לבין שירותה הצבאי.
טענתה בהקשר זה היא כי לאחר חודש של טירונות שובצה בבסיס "שנלר" בירושלים כאחראית לארכיון שחלק ממנו שוכן בקומת מרתף. על פי תיאורה, הארכיון במרתף היה חשוך, מבודד ומפחיד והיא פחדה לרדת אליו לצורכי עבודתה לבדה. לאור פחדה זה, הורו הממונים כי היא תלווה באדם נוסף כל אימת שצורכי העבודה יחייבו את ירידתה לשם.
דעתנו היא כי הועדה שקלה היטב את הענין הן בהיבטיו העובדתיים והן בהיבטיו המשפטיים, והסיקה מסקנות נכונות מחומר הראיות שהיה בפניה. נטל ההוכחה מוטל על המערערת להוכיח ברמת הסתברות המקובלת במשפט אזרחי כי גורמים הקשורים בשירות הצבאי הביאו עליה את המחלה. אין במקרה זה שתי אסכולות רפואיות בשאלת הקשר הסיבתי, שאז עשויה היתה להיטען הטענה - שגם היא אינה מוסכמת על הכל - כי יש להעדיף את האסכולה המקילה עם התובע (ד"נ 3/70 קצין התגמולים נ' בוסאני פ"ד כד(1) 637, אך השווה ע"א 192/88 קצין תגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 655). משכך, על הועדה להכריע במחלוקת בין רופאים כדרך שמעריכים את משקלן הראייתי של חוות דעת מומחים רפואיים. לא ראינו להתערב בקביעת הועדה כי יש להעדיף את גישתו המקצועית של פרופ' זוהר, השולל קיומו של קשר סיבתי, מה גם שלצדו עומדת אסכולה רפואית מוכרת התומכת בגישתו, ואין הדבר כך לגבי הגישה הנוגדת.
אולם מעבר לכך, מקובלת עלינו גם הקביעה הנוספת של הועדה לפיה, אפילו היתה מתקבלת גישתו המקצועית העקרונית של ד"ר רז, גם אז אין לומר בנסיבות המיוחדות לענין זה כי העובדות המתוארות על ידי המערערת כמצב של דחק הגיעו אכן למצב נפשי שעוצמתו וחומרתו היא במידה כזו העלולה להביא לפרוץ המחלה.
שהרי סביר להניח כי נדרש מצב נפשי של דחק ניכר וקיצוני עד כדי להביא לפרוץ מחלה קשה, והרושם המתקבל מהדברים כאן אינו תומך בקיום מצב זה.

1252. דיון נג/0-228 ג"א נ' המל"ל
ביטוח לאומי - פגיעה בעבודה - סכרת - אירוע חריג:
במקרה שלפנינו לא עלה בידי המערער להוכיח את הדרוש על מנת לעבור את השלב הראשון שנקבע לעיל, ועל כן אין מקום למנות מומחה יועץ רפואי ודין הערעור להידחות. הטעמים לכך הם שניים: הטעם האחד - מתח ממושך אינו נחשב כגורם לתאונות עבודה זעירות, כאשר אין יכולת להפריד אותו לגורמי תאונה זעירים. על כן המתחים ומספר האירועים עליהם הצביע המערער אינם ניתנים להכרה כגורמי פגיעות זעירות וחוזרות, והטעם השני - לא הוכחה השתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה, היינו - פגיעות זעירות חוזרות ונשנות. הכלל הוא, כי "מתח נפשי ממושך או מתמיד, אינו רצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות ומצטברות" (ראה דב"ע לה/0-60 (2). כמו כן, המתח שהיה מנת חלקו של המערער בעבודתו הרגילה, וכן המתח המוגבר בתקופה שבה היו בעיות הקשורות לממונה עליו, אינם יכולים להיחשב כגורמי פגיעות זעירות חוזרות ונשנות.
הפסיקה בעניין מחלת הסכרת - אין אנו מסתפקים בבירור המבחנים המקובלים בעניין יישום תורת המיקרוטראומה לגבי מחלות אחרות, ובדקנו גם את הפסיקה בעניין מחלת הסכרת. לא מצאנו פסקי דין רבים הדנים במחלת הסכרת כתאונת עבודה. מפסקי הדין שמצאנו עולה, כי המבוטח הביא באותם הליכים "ראשית ראיה", והצביע על אירוע חריג או מאמץ בלתי רגיל, דברים שאינם קיימים במקרה דנן. בדב"ע תשן/0-175 איבגי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) נדון מקרה של יו"ר ועד שהועבר למורת רוחו מתפקידו הרגיל כמכונאי קירור וכעבור כחודש וחצי הופיעה אצלול מחלת הסכרת. התמנה מומחה, אשר נתבקש לחוות דעתו אם היה אירוע חד פעמי שניתן לקשור להופעת המחלה. הוא השיב בשלילה, והעתירה נדחתה. בדב"ע נד/0-8 קוטב - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) נדון מקרה של החמרת מחלת סכרת כתוצאה מאירוע חד פעמי. האירוע התרחש במשך יומיים, הייתה תקלה במחשב, הפסקת השקיית החממות של המבוטח, וסכנה כי ירדו הפרחים לטימיון וייגרם נזק רב למבוטח. טענת המבוטח הייתה, כי כתוצאה מכך נאלץ לעבוד פיזית קשה, והיה בחרדה בגלל הפסדים שעלולים להיגרם לו. בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי האירוע אינו "אירוע חריג". בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע, שהאירוע הוגדר כ"אירוע חריג", והעניין הוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה.
דב"ע תשן/0-187 קריגר - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), דן בקשר הסיבתי בין "פגיעת איבה" באוטובוס "אגד" בכביש החוף, לבין הופעת מחלת הסכרת והופעת אוטם בשרירי הלב. התביעה נדחתה על סמך חוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, אשר קבע שאין קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלת הסכרת מהסוג שפקד את המבוטח (שאינו סוג המחלה ממנו סובל המערער). אולם, לענייננו חשוב שהמומחה התמנה על סמך קיומו של אירוע חריג חד פעמי.
מפסקי הדין שצויינו לעיל עולה, כי אם לא ניתן להצביע על אירוע חריג בעבודתו של המבוטח, שניתן לקשור אותו להופעת מחלת הסכרת במועד שהופיעה, לא יתמנה מומחה יועץ רפואי.

1287. ע"א 99/**** א"ד נ' קצין תגמולים
סכרת סוג 1.
פרופ' אברהם קרסיק הגיש, כאמור, חוות דעת מטעם המשיב ובה הביע דעתו כי לא הוכח קיומו של קשר בין מתח נפשי אצל בני אדם לבין התפתחות מחלת הסוכרת. פרופ' קרסיק היה אחד מחברי ועדת התשעה. בעת עדותו בפני ועדת הערעור לא הוצגה בפניו השאלה כיצד מתיישבת חוות דעתו בתיק הנוכחי עם היותו חבר בועדה שהוציאה את דו"ח התשעה. מאחר ולא ניתנה לפרופ' קרסיק הזדמנות להתייחס לשאלה זו, אין מקום להתבסס על הסתירה הלכאורית.
לצורכי דיוננו נסתמך על דו"ח התשעה בלבד. כפי שצויין, טענתו של המערער היא שהוא עבר אירוע נפשי קשה בתחילת שירותו וכי המחלה נתגלתה לאחר כחודשיים ועל כן ראוי להכיר בכך שהשירות הצבאי הביא להחמרה במצבו, הכל בגדר האמור בדו"ח התשעה. דעתנו היא שאין לקבל את טענת המערער.
המערער למד לימודי הנדסאות ומשגוייס לצבא עבד במקצועו. אכן, הוא הוצב למחלקה שונה מזו שציפה כי יוצב בה. אין באכזבה מהסוג הזה כדי לקיים את הדרישה של אירוע נפשי קשה, כנדרש בדו"ח התשעה. אף העובדה שהמערער נדרש וביצע שמירות בבסיס הצבאי בחודש הראשון לשירותו אינה מכניסה את המקרה בגדרה של הדרישה הנזכרת.

1288. ע"נ 98/*** ש"ע נ' קצין תגמולים
אשר לתנאי השירות של המערער: התרשמנו כי מדובר אמנם בעבודה אינטלקטואלית רבת אחריות ואינטנסיביות, אך נעדרת מימד אופייני של פעילות קרבית ואינה כרוכה באתגרים עתירי סיכון לשלמות הגופנית או הנפשית של המערער. לעניין זה נטעים כי לא מצאנו בתיק הרפואי רישום מוקדם כלשהו המתעד פנייה לגורמי רפואה בכלל ורפואת נפש בפרט, בשל תלונות המבטאות מצוקה נפשית כאינדיקציה לתחושת דחק קיצונית.
סוגיית הקשר הסיבתי הרפואי שבין מצבי דחק נפשי זה ותחלואה בסוכרת מזה אינה מטיבה עם עמדתו של המערער, באשר לא קיימת הוכחה לפיה דחק יכול לקצר את התהליך האוטואימוני או תהליכים תורשתים המביאים להופעת סוכרת הן מטיפוס 1 והן מטיפוס 2 (סיכום דו"ח הפאנל שנזכר בחוו"ד של פרופ' קרסיק מיום 3.1.00).
הפסיקה העדכנית של ועדה זו נטתה להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין נסיבות של דחק חריג וקיצוני באפיו ובין תחלואה במחלה ספציפת זו, הנקשרת בסמיכות זמנים - זאת בעיקר תוך בחינתו וקבלתו העקרונית של דו"ח הועדה הישראלית לסוכרת.
השוו: ע.נ. 120/94 בן-אנו נ' קצין תגמולים (לא פורסם).
ע.נ. 4/94 גולדשטיין ואח' נ' קצין תגמולים.
ע.נ. 295/97 וצלר גיל נ' קצין תגמולים (לא פורסם), שם הוכרה החמרה בנסיבות של דחק רפואי קשה וסימנים של מצוקה קשה.
בנסיבות הערעור דכאן לא התקיימו, לדעתנו, תנאי ההכרה עליהם ושתתו ההלכות הנ"ל.

1556. ע"נ 99/*** ב"ש נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ת"א, הרכב הש' בן חיים
סכרת סוג .1 קביעת קשר בין הופעת המחלה לבין לחץ נפשי בטירונות שכללה התקלות טראומטית בנחש. פסה"ד אושר במחוזי. (1559 - ע"א 02/**** קצין תגמולים נ' ב"ש)

.228 ע"א 04/**** קצין תגמולים נ' ק"ח , מחוזי חיפה. 25.12.05.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. הכרה בגרימה. נקבע כי לפי הספרות לא הוכר הקשר בין מצבי לחץ לסכרת 1 אולם אי ההכרה אינו שולל אפשרות לקיומו של קשר זה. מבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי.
"לענין קיומו של הקשר הסיבתי הרפואי - משפטי בין מצבי לחץ ודחק קשים לבין מחלת הסוכרת, די לעיין בחווה"ד של פרופ' עינת כדי להגיע למסקנה שלא ניתן לשלול קיומו של קשר כזה... אין מקום להתעלם מן ההמלצה שניתנה בדו"ח של האגודה הישראלית לסכרת, וועדה שמונתה ע"י משרד הבטחון, אשר קבעה שבמקרים שבהם קיימת סמיכות ברורה בין מצבי הדחק לבין פריצת המחלה יש להכיר בשירות כגורם למחלה....... העובדה שמחלה יכולה להתפרץ או להתלקח גם ללא קשר עם השירות הצבאי איננה יכולה לשלול קשר סיבתי כאשר היה ארוע בשירות שהאיץ את פריצת המחלה. אותה האצה היא זו שיכולה ליצור קשר בין השרות לבין המחלה וזה מה שיביא בסופו של דבר להכיר בקשר בין השירות למחלה".
לסיכום, על יסוד האמור לעיל, יש לקבל כי תנאי השירות והאירועים שהעורר היה נתון בהם עובר להתפרצות המחלה, היו ארועים חריפים ובעלי עוצמת דחק מיוחד אשר גרמו להופעת המחלה אצלו דווקא בזמן ובשעה זו, ועל כן יש להכיר בו כנכה. העורר הרים את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי הרפואי והמשפטי הנדרש.

2399. ע"נ 03/** ר"א נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ירושלים (הרכב בן הדור). 21.6.06.
סכרת סוג 1. (המומחים: פרופ' רז/ פרופ' קרסיק).
במהלך הדיון הוסכם על הצדדים כי המערער סבל ממחלת חום ויראלית וכי סכרת 1 עשוייה להחשף מוקדם יותר עקב מחלת חום ויראלית, וכי אלמלא מחלת החום עשוייה המחלה היתה להופיע חודשים עד שנים לאחר מכן. עוד הוסכם כי לאחר הופעת ערכי סוכר גבוהים נחשף המערער לדחק נפשי. עוד הוסכם כי רמת הסוכר שהיתה בתחילת גיוס המערער היתה עשוייה להעיד על תחילת תהליך המחלה. בכל הנסיבות קבעה הועדה החמרה של 50%.

962. ע"א 99/**** קצין תגמולים נ' ב"י מחוזי ת"א 15.10.01.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. נשלל קשר ע"ס קביעה עובדתית שלא היה מתח חריג.
בפסיקה נעשתה הבחנה בין תנאי שירות במקרה הקונקרטי שהם רגילים, והדומים מבחינת אוירתם והלחץ שבהם לתעסוקה אזרחית מן השורה, לבין תנאי שירות או לחץ יוצאים מן הכלל או קשים במיוחד. כך דובר בחוות הדעת אליה התיחס ביהמ"ש בהחלטתו בע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים פ"ד יח(2) 510 שהוא בין פסקי הדין המרכזיים בסוגיה שבפנינו על "דוחק (צ"ל -דחק - מ.ר) נפשי קשה". (ראה שם עמ' 513 מול האות ז').
בית המשפט הבחין בע"א 18/73 פרשת לייט פ"ד כ"ט(1) 138 בין תנאי שירות רגילים, שכונו ע"י המומחה הרפואי במקרה האמור אף כ"תנאים נוחים" לבין שירות קרבי ומבצעי קשה וקורסים כצניחה, או קורס קצינים שהיו כרוכים במאמץ פיזי, חרדה ולחץ רבים.
במקרה נשוא ערעור זה מדובר בחייל ששירת כמפ"ט ביחידה עורפית. זהו תפקיד מינהלי שדומה לעבודה פקידותית מן השורה.

2493. ו"ע 03/*** ק"ט נ' קצין תגמולים, ועדת ערעורים ראשל"צ (הרכב הש' יעקובוביץ) 24.5.05
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. הערעור התקבל ונקבע קשר של גרימה. המערער נטל חלק, בחודשים שקדמו לאבחון מחלתו, בפעילות מבצעית שהיתה כרוכה בדחק נפשי, סובייקטיבי ואובייקטיבי. לא הוכח קיומה של אסכולה בדבר קשר בין דחק והמחלה אך בנסיבות הענין הוכח קשר קונקרטי. תנאי דחק "צבאיים" בסמיכות זמנים - מתאים לסוג המקרים בהם נכון המשיב להכיר, כמפורט בתצהירו של פרופ' קבילי ז"ל, המתייחס לדו"ח הועדה מ 1996.

2574. ע"א 02/**** משהב"ט נ' ו"ג , מחוזי תל אביב 7.8.05.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. ועדת הערעורים הכירה בקשר סיבתי וקצין התגמולים ערער. הפסיקה בשאלת קיומה של אסכולה המכירה בקשר כזה אינה אחידה. גם אם אין אסכולה פתוחה הדרך להוכיח קשר קונקרטי. בתיק זה שני המומחים הסכימו כי בנסיבות מסוימות ניתן לקבוע כי יש קשר סיבתי בין ארועים של דחק נפשי או רפואי קשה שארעו במהלך השרות לבין פרוץ המחלה. ועדת הערעורים התרשמה כי המשיבה אכן הוכיחה את מיוחדותם ומורכבותם שך תנאי שרותה שהיה בהם כדי לגרום דחק פיזי ונפשי קשה. ערכאת הערעור לא תתערב בקביעה. משאירים על כנואת פסק הדין של הועדה שקבע קשר של גרימה בין השרות למחלה.

2575. ע"א 03/**** ל"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב 25.1.06.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. הועדה קבעה כי תרגיל חטיבתי בו השתתף המערער סמוך לפני פרוץ המחלה לא היה כרוך במתח חריג. ביהמ"ש קבע כי היה צורך לבחון את מכלול תנאי השרות ולא את התרגיל בלבד, וכן שאין ליחס משקל לכך שהמערער לא ביקש עזרה נפשית. "אין צורך לומר ששרותו של הממושך של המערער כלוחם ביחידת חי"ר קדמית בתקופת שהייתו של צה"ל בלבנון טמן בחובו מצבי דחק קשים הן בחיי היום יום הן בעת השתתפות בפעולות מבצעיות בשעות הלילה בתוך כפרים מקומיים. קשה לפיכך לקבל את קביעות הועדה שהבאנו לעיל בדבר אי חשיפתו של המערער למצבי סיכון גופני ונפשי. אנו סבורים שאין ממש בסברתה של הועדה שהעדרם של רישומים בתיקו של המערער בדבר פניות לגורמי רפואת הנפש מלמד שהמערער לא נקלע למצבים של מצוקה נפשית ותחושת דחק קיצונית. הדעת נותנת שמי ששירת כלוחם השתדל דווקא להסתיר תחושות שכאלה ובוודאי שהעדיף להתגבר עליהן ללא עזרה של אנשי בריאות הנפש - עזרה שפניה אליה היתה עלולה לפגוע במעמדו ובתחושותיו כלוחם מסור המקובל על מפקדיו וחבריו. אדרבא, דווקא הצורך בהסתרת מצוקות שכאלה יכול שהחמיר את מצבו".
מקבלים את הערעור וקובעים קשר של גרימה.

2568. ע"א 06/**** ד"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירשולים 5.2.07.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. פרופ' קרסיק/ פרופ' גרוס. המערער נפגע בתאונה עקב צידוד טנק. מס' שבועות אח"כ החלו תסמיני המחלה (השתנת יתר ויובש). נקבע כי הארוע בו נפגע המערער היה ארוע תאונתי דרמטי אשר גרם ללחץ נפשי חריג ויש לראותו כגורם לפריצת מחלת הסכרת.

2573. ע"א 02/**** ה"ע נ' קצין תגמולים, מחוזי תל אביב 9.7.06.
סכרת סוג 1 ומתח נפשי. שאלת הקשר הסיבתי בין ארועי דחק נפשי קשה וסכרת סוג 1 שנויה במחלוקת. אין הכרעה ברורה בשאלת קיומה של אסכולה אך עדיין פתוחה הדרך בפני החייל להוכיח קשר סיבתי קונקרטי. רק הוכחתם של תנאי שירות קשים ומלחיצים, שנחוו ככאלה הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית ע"י התובע, או של ארועים חריגים וטראומטיים במהלך השרות, כשאלה סמוכים למועד הופעת תסמיני המחלה, עשויה לשכנע כי קיומו של קשר סיבתי בין השניים הוא הסביר ביותר בנסיבות הענין.
כאן המערער חייל קרבי שרת בשטחים ובלבנון. "נראה כי לא ניתן לחלוק על העובדה, כי בתנאי שרות כגון אלו שהיו מנת חלקו של המערער, טמונים באופן אינהרנטי דחק ומתח נפשי. במקרים בהם תנאי השרות כמכלול מתאפיינים בקשיים, סכנות ולחצים אובייקטיביים נראה כי אין הכרח לצורך הוכחת הקשר הסיבתי להצביע על ארוע חריג ויוצא דופן בתוכם, אשר היה דווקא בו כדי להביא לפרוץ המחלה. כפי שציינה הועדה עצמה בהחלטתה, ארועים מבצעיים או שגרת אימונים שבמהלכם נחשף חייל לסכנת חיים או לפגיעה גופנית או נפשית נמנים על קשת הארועים הבאים בגדר ההגדרה של המונח 'דחק נפשי קשה'". הערער שרת שרות מבצעי במשך חצי שנה. אמנם המערער לא מצביע על ארוע חריג במיחוד במהלך אותה תקופה אותו ניתן לזהות כגורם ישיר מסתבר לפרוץ המחלה, אולם נראה כי בהנתן נסיבות שרותו הקרבי של המערער כמכלול, אין מבחני הקשר הסיבתי מחייבים זאת.
העובדה שהמערער תפקד באופן מלא ולא הגיע לנקודת שבירה נפשית אינה סותרת את טענותיו כי חווה קושי נפשי סובייקטיבי בתנאי שרות קשים ומלחיצים אובייקטיבית. גם העובדה שלא פנה לגורמי בריאות הנפש איננה צריכה לעמוד לו לרועץ ואיננה מחלישה את האמור בתצהירו.
מנין החודשים בין הלחץ בשירות להופעת המחלה נמדד מתום התקופה המלחיצה. כאן פער של חמישה חודשים. סמיכות זמנים הדוקה דיה כדי לבסס קשר סיבתי קונקרטי.
ביהמ"ש מקבל את הערעור. נקבע קשר של גרימה בין השרות למחלה.

1414. ע"נ 99/*** מ"ט נ' קצין תגמולים
אשר לטענה כי לחץ מן הסוג אותו חוותה המערערת, עבודה קשה עם מפקד נוקשה, היה בו כדי לגרום לפרוץ הסכרת, הרי שביום 8.9.03, ניתן פסק דין של כב' הנשיא ברק ברע"א 7207/01 נחום לייזר נ' קצין תגמולים (לא פורסם). בפסק הדין נדונה מחלת הטרשת הנפוצה. המערער באותו מקרה עבר מספר ארועים, אשר נחוו לגבי דידו כארועי דחק ותנאים קשים במיוחד: "הוא עבד בחדר צפוף בו ארבעה אנשים ללא מיזוג, עשה תורניות מטבח ושמירה, חש לא טוב בצבא, לא הסתדר עם המסגרת ..... נמנעה ממנו יציאה לקורס קצינים, הושם בכלא צבאי ל-14 יום, תוך שלא ניתן לו לצאת ללוויה ולניחום אבלים של דודו ז"ל". (ההדגשה הוספה - הועדה). בהמשך קובע כב' הנשיא ברק לעניין תנאי שירות אלה: "אין חולק כי ייתכן שרצף ארועים זה - בצירוף הרקע המשפחתי של המערער - גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלה אוביקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם כדי לבסס את היסוד האוביקטיבי העולה מפרשת אביאן".
כאשר בוחנים את "רצף הארועים" המתוארים ע"י הנשיא ברק ומשווים אותם לתנאי העבודה של המערערת, אשר עם כל הקשי והדרישות הגבוהות אשר נדרשו ממנה, אשר אחר, בעל מוטיבציה גבוהה יותר, היה חווה כשירות מאתגר, הרי אין ספק שגם הם "אין בהם כדי לבסס את היסוד האוביקטיבי", הנדרש בפסיקה. אין בשרותה של המערערת כל ארוע מסכן חיים או אף בקירבה לכך, אין בשרותה של המערערת כל ארעו החורג מיחסי עבודה מלחיצים. לעניין זה נציין כי על פי המאמר של MOOY משנת 2000 (המכונה THE HOORN STUDY - הועדה) נבדק ונמצא כי אין קשר בין בעיות הקשורות בעבודה לבין פריצת הסוכרת. בעיותיה של המערערת בשרות הינן בדיוק בעיות היכולות להתרחש במסגרת עבודה בין בוס קפדן ודורש לבין עובדיו.

1452. ע"נ 99/*** כ"א נ' קצין תגמולים
הטענה העיקרית של מומחה המערער היא כי השמנת יתר החולנית של המערער נגרמה מלחץ ומתח בשירות. מומחה המערער טען כי בעקבות הלחץ והמתח ותנאי השירות לא הצליח המערער לשמור על משקל תקין.
הועדה בחנה בעיון את תצהירו של המערער ולא מצאה בו כל התיחסות לכך שהמתח בו היה שרוי הביאו לכלל אכילה בלתי מבוקרת. אמנם בחיקרתו הנגדית מזכיר המערער כי שמן עקב הפסקת עישון מסביבות 1989 וכי באופן כללי כאשר הוא כועס הוא ניגש למקרר.
המערער לדברי המומחה מטעמו עלה במהלך השירות 50 ק"ג, שזו השמנה חולנית לכל הדעות. המערער גם לאחר שנתגלתה אצלו הסוכרת בשנת 1997 וכאשר שירת בקריה בתפקיד שאינו כרוך בפריסות ותנאים פיסיים קשים, המשיך להיות שמן ושקל בשנת 2000 (3 שנים לאחר גילוי הסוכרת), וכאשר הוא מודע לסכנה שבכך 115 ק"ג. מכאן שההשמנה אצל המערער נובעת מנטייתו הגנטית ואין לייחס אותה כלל לתנאי השירות.
מכאן שהועדה אינה יכולה לקבל את התיזה שהציג לה המומחה מטעם המערער ולפיה תנאי השירות הם שגרמו להשמנה.
עוד נוסיף, כי טענות המערער על חוסר קידום בתפקיד ומרירות בשל כך, אינם עומדים בדרישה המינמלית של לחץ ממשי הגורם לדחק נפשי ואין בהם את היסוד האוביקטיבי הנדרש בפסיקה (ר' פסק דינו של הנשיא ברק ברע"א 7207/01 נחום לייזר נ' קצין התגמולים), ויתירה מכך, הם כולם רחוקים מרחק זמן מפרוץ הסוכרת, באשר האכזבה של המערער מהבטחות שהבטיחו לו, לטענתו, נגרמה לו עם המעבר למרכז, שהיה בשנת 1993.

1744. ע"א 03/**** אי"כ נ' קצין תגמולים
המערער נקרא לתרגיל גיוס. מפקדו וחיילים נוספים נאלצו להמתין לו שעות ארוכות ומשהגיע למקום גערו בו. לטענת המערער הוא חש ברע, חש לחץ בחזה ופנה למד"א ושם אובחן ערך גבוה של סוכר בדם. ועדת הערעורים קבעה כי במקרה המתאים ניתן להכיר בקשר בין "אירוע חריף של דחק" לבין המחלה אך בנסיבות כאן מדובר באירוע קצר ללא חריפות אובייקטיבית. הועדה ציינה כי המערער עשה עליה "רושם שלא ניתן, בשום קנה מידה, לתארו כחיובי" ונמצא כי הוא מפריז בתאוריו. ביהמ"ש המחוזי אישר החלטת הועדה. "לדעתי אירוע כזה אינו בעל משמעות כה רבה עד כי נגדירו כמצב לחץ קיצוני או כמצב לחץ קשה המצדיק הכרה בקשר סיבתי בינו לבין פרוץ המחלה". ביהמ"ש מאזכר את עניין פוטשניק ודנ"א אביאן. עוד ציין ביהמ"ש (הש' ברלינר) כי המערער לא הוכיח כי מדובר בלחץ קיצוני או קשה החורג מגדר "אירוע שגרתי הטמון בשירות הצבאי כשלעצמו" ומפנה לעניין בריט שרי

.2617 ע"נ 98/*** פ"ע נ' קצין תגמולים ועדת ערעורים באר שבע (הרכב הש' גנן) 6.1.04
סכרת סוג 1. נטען כי נגרמה עקב מתח נפשי - פחד מעונש בגין תאונה בעת נסיעה בג'יפ ללא רשות. הערעור נדחה. הועדה התייחסה לפאנל של האגודה לסכרת כאל פשרה שהושגה למרות שחברי הפאנל לא סברו כי יש הוכחה מדעית לקשר סיבתי בין מצבי דחק להתפתחות המחלה. עוד ציינה הועדה כי היא מעדיפה את חוו"ד פרופ' זהר מטעם קצין התגמולים וכי ממילא המקרה אינו נופל למסגרת הפאנל שכן פער הזמנים בין האירוע לפרוץ המחלה עולה על 3 חודשים. עוד קבעה הועדה כי לא היה יסוד אובייקטיבי לדחק אותו תאר המערער. אושר בביהמ"ש המחוזי. בר"ע לעליון נדחה. (ראה פס"ד 2618, 2626).

2618. ע"א 04/**** פ"ע נ' קצין תגמולים מחוזי ב"ש 4.11.04
פסק הדין של ועדת הערעורים (2617) אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי.

2626. רע"א 04/***** פ"ע נ' קצין תגמולים ביהמ"ש העליון 15.6.05
סכרת סוג 1.
הועדה ועדת הערעורים) הצביעה על עובדות שגויות שצויינו בחוות דעת המומחה מטעם המבקש שעיקרן בסמיכות הזמנים בין תאונת הדרכים להתפרצות המחלה (פרופ' רז ציין כי התאונה ארעה באוקטובר - סמוך מאוד לפרוץ המחלה, בפועל ארעה בינואר). ביהמ"ש דחה בקשת רשות הערעור מהטעם שאינה מתייחסת לסוגייה משפטית ולא כל שכן אין כאן "שאלה בעלת אופי עקרוני כללי החורג. מעניינו הפרטי של המקרה", אלא מדובר ביישום ההלכה הנוהגת על פרטי המקרה.

 
הערה : המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד , מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין , במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד .
 
 
 
 כתובתינו : רחוב נחל איילון 37, ת.ד 57232 , תל אביב מיקוד 61571. טלפון : 03-6813322 פקס : 03-6812777 דוא"ל : office@zslaw.co.il
 
  אין לעשות שימוש בחומר המופיע בדף זה ללא אישור מראש מבעלי זכויות היוצרים . כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד צדקוני - סיון
המידע המובא באתר הינו מידע כללי בלבד ואינו בגדר יעוץ משפטי. המידע אינו מהווה אסמכתא משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי מתאים.