הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.
1260. ע"א 01/**** ג"נ נ' קצין תגמולים , מחוזי ת"א (ש' שטופמן).
תקנה 9. בלא להיכנס לניתוח מדוקדק של טענות הצדדים לעניין זה, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב לפיה אין לקבל את הטענה כי על הועדות הרפואיות לשקול שיקולים משפטיים לשם יישום תקנה 9. על פי לשונה של תקנה 9 על הועדה לקבוע קיומו של קשר רפואי מלא או חלקי, בין הנכות המוכרת לבין הפגימה החדשה. כך עשתה הועדה גם במקרה זה. לאחר שבדקה את המערער בדיקה קלינית יסודית, באינטגרציה עם הידע הרפואי הקיים והידוע, קבעה הועדה כי הקשר הסיבתי של הנכות המוסבת לנכות המוכרת איננו מלא אלא חלקי. סבורה אני כי קביעה זו של הועדה תואמת לחלוטין את ההלכות שנקבעו בע"א 459/89 קצין תגמולים נ' צבי חריטן ואח' פד" מה (5) עמ' 374.
2. ע"א 04/**** ב"מ נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים (ש' זילברטל)
קשר סיבתי לפי תקנה 9. (בין נכות נפשית לטרשת נפוצה). המערער אינו נדרש להוכיח את הקשר ברמה של מעבר לכל ספק סביר די לו לעמוד במאזן ההסתברויות. דהיינו – כדי להכיר בנכות די אם ניתן יהיה להגיע למסקנה כי סביר יותר שהנכות אכן מוסבת מאשר שאינה כזו. אין צורך בממצא וודאי.
317 ע"א 99/**** מ"י נק קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
יחד עם זאת, איני סבור שהלכת חריטן התכוונה לשנות את כל ההלכות לענין של קשר סיבתי אשר נפסקו לפני ואחרי הלכת חריטן כפי שצוטט לעיל. עדיין אני סבור כי העקרונות המשפטיים לגבי סוגיית הקשר הסיבתי קיימים ללא השפעה עליהם בהלכת חריטן.
44 ע.א 94/*** ק' נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
ועדה רפואית הדנה בקשר סיבתי בין נכות אחת לשניה, לפי תקנה 9, חייבת לאמץ קריטריונים משפטיים לגבי קשר סיבתי ולא את התאוריות הרפואיות.
191 ע"א 05/****נ"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ירושלים
ביהמ"ש סקר הפסיקה בנושא נטל ההוכחה וחזר והדגיש כי למרות המונחים הנקוטים בפסיקת ביהמ"ש נטל ההוכחה המוטל על הנכה הינו "מאזן ההסתברויות בלבד" – כפי שנאמר ברדושיצקי "משמע עדות רפואית המצביעה באופן סביר על קיום קשר הסיבתי האמור, ואשר לא הופרכה, עונה על הדרישות" עוד ציין ביהמ"ש כי ביהמ"ש העליון בתיק רפאל מאיר לא בא להכביד על נטל זה.
המערערת טענה כי בפניה לפי תקנה 9 צריך לדון קצין תגמולים. נבדקה ע"י ועדה רפואית. חזרה על הטענה בערעור. נקבע כי טענתה אינה אקטואלית עוד לאחר שבפועל הסכימה להתיצב ולטעון בפני ועדה רפואית.
586. ע"א 98/*** ג"א נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א (ש' פורת).
הועדה הרפואית היא ועדה מעין שיפוטית וצריכה להחליט עפ"י משפט המדינה. אם יש לה בעיות משפטיות יש לכך פתרון במינוי יועץ משפטי. ביקורת על ההעזרות בב"כ קצין התגמולים.
עניין קשר סיבתי (לפי תקנה 9) הקשר הדרוש הוא קונקרטי ולא פילוסופי או רפואי. כאשר המחלה הבסיסית מוכרת בהחמרה בלבד, אך אלמלא אותה מחלה לא היו מתפתחות, באותו זמן ובאותה עוצמה הפגימות הנוספות, יש להכיר באותן פגימות במלואן.
3113. ע"ו 12- 04 – ***** פלוני נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 4.3.13
המערער מוכר בגין נכות נפשית PTSD כתוצאה מתאונה. ביקש הכרה במחלת סכרת סוג 2 כנכות מוסבת, בנימוק שנובעת ממצבו הנפשי. הועדה הרפואית העליונה קבעה שאין קשר, אך ביהמ"ש ביטל ההחלטה והחזיר התיק לדיון חוזר תוך הנחיה לצרף מומחה סכרת נוסף להרכב, ולבחון את ההיסטוריה הרפואית של המערער טרם פרוץ המחלה. בדיון החוזר לא ישב מומחה סכרת נוסף ונטען כי לא נמצא מומחה כזה. במקום צרוף מומחה כחבר לועדה פנתה הועדה למומחה סכרת כמומחה חיצוני, וחווה"ד שערך הובאה לעיון הועדה שחזרה על ההחלטה בדבר העדר קשר. המערער ערער בשנית לביהמ"ש והערעור והתקבל.
לענין קביעת הקשר הסיבתי מפנה ביהמ"ש לסוגיות דומות כפי שנדונו בפני ועדות הערעורים. גם אם אין אסכולות ניתן להוכיח כי במקרה הספציפי המחלה נגרמה או הוחמרה ע"י השירות. מחיל את מבחני הקשר הסיבתי של חוק הנכים על הליך קביעת נכות מוסבת לפי תקנה 9.
לענין הקשר הסיבתי בין מתח נפשי להופעת סכרת סוג 2 מציין ביהמ"ש כי השאלה לא קיבלה עד היום תשובה חד משמעית בספרות הרפואית.
3409. ע"ו 17- 09- **** ט"ט נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי, 14.2.18. לא פורסם.
נטען לקשר סיבתי בין נכות נפשית למחלת סכרת. ביהמ"ש התייחס לשאלת נטל ההוכחה של הקשר הסיבתי. בהתאם להלכת צביה קליג', גם מקום שוועדה מוצאת שאין אסכולה רפואית מוכרת שתומכת בטענה נכה לקשר סבתי, עליה לבדוק האם במקרה הפרטני שבפניה, על סמך הנתונים שהובאו בפניה יש להכיר בקשר כזה.
3322. ע"ו 15 – 10 – ***** נ"ב נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 14.4.16. פורסם בנבו.
המערער הוכר על פגיעה באוזן. ביקש הכרה בכולסטאוטומה כתוצאה מדלקות חוזרות, באוזן, שנגרמו לטענתו עקב השארת פד גזה באוזן. הועדה דחתה את הבקשה. קבעה כי אין קשר בין פד הגזה והכולסטאוטומה, ובינה לבין הירידה בשמיעה. ביהמש"ש החליט להחזיר התיק לדיון חוזר בועדה, לענין הקשר הסיבתי, לאור הנסיבות הספציפיות המיוחדות, המחייבות התייחסות ספציפית, תוך שימת לב למקרה הקונקרטי ולא רק לנתונים סטטיסטיים:
"רק דבר אחד נותר בעיניי לא ברור והוא מצריך השבת הדיון לוועדה.
אין חולק שפגיעתו של המערער באוזן הייתה פגיעה משמעותית, גם אם לאחר הניתוח הותירה נכות מזערית.
הוועדה בעצמה מציינת כי לאורך שנים במעקבים שונים ישנה עדות לרטרקציה של התופית שיכולה להיות קשורה לכלוסטאוטומה.
לא בא כל הסבר, האם יתכן שבמקרה הספציפי של המערער אותן דלקות אוזניים הביאו באופן מיוחד לממצא באוזן התיכונה של כלוסטאוטומה.
על פי הפסיקה גם כאשר בדרך כלל אין לקשור בין ממצא אחד לשני, על הוועדה לבחון האם במקרה הספציפי של המערער ניתן למצוא קשר כזה בהתאם לנתונים הספציפיים שהובאו בפניה.
בעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריה של כב' הש' דפנה ברק ארז ברע"א 43/15 פלוני נ' קת"ג מיום 20.3.16 שבו היא מדגישה, כי החלטת הוועדה צריכה להינתן תמיד בשים לב למאפיינים של המקרה הקונקרטי ולא רק על סמך נתונים סטטיסטיים.
אם הסכימה הוועדה שהיוותרות של פד גזה יכולה להביא לדלקות חוזרות ונשנות ודלקות כאלו התקיימו אצל המערער לאורך השנים, יש לבחון האם יתכן שבמקרה הספציפי של המערער אותן דלקות ו/או אותה חבלה ראשונית באוזן הביאו בסופו של יום להיווצרות הכלוסטאוטומה. זאת בין היתר לאור העובדה שגם הוועדה ראתה לציין שבאוזן ימין של המערער נמצאו ממצאים פתולוגיים שונים כמו, אובדן המבנה התקין של עצמימי השמע והצללה של חלקי תאי המסטואיד. ממצאים אלה לא נמצאו באוזן השמאלית. כך גם ממצאים אלו לא נמצאו עובר לפגיעה או בסמוך לה."
3447. ע"ו 18 – 07 – ***** ג"ג נ' קצין תגמולים, מחוזי ת"א, ש' וולצקי. 2.12.19. לא פורסם.
קביעת נכות מוסבת מערבת שאלות של קשר סיבתי ועל פי הדין נקבע שהועדה הרפואית תדון בה. עסקינן בועדה מעין שיפוטית ועל כן, מקום שנקבע שמערער זכאי לבחינה פרטנית של המקרה בעניינו גם כאשר לא מוכרת אסכולה ברפואה, ההלכה חולשת על כל מקרה שדורש ברור קשר סיבתי. הועדה כלל לא ערכה דיון בעניינו של המערער הספציפי שבפניה. הועדה כלל לא בחנה עובדות אלה והיא נדרשת לעשות כן. אכן מקובל לחשוב שלתסמונת פיברו' יש מרכיב גנטי. גם נייר העמדה של האיגוד הישראלי לראומטולוגיה, מציין זאת. יחד עם זאת, לא ראיתי שנעשתה בדיקה כלשהי באשר למשפחתו של המערער ומכל מקום גם אם ידוע בכלל האוכלוסייה על מרכיב גנטי מסוים, אין הדבר פוטר את הועדה מדיון במקרה הספציפי שבפניה. על פי הפסיקה, ככל שישנו ספק והועדה לא יכולה להצביע על מקור אחר ודאי להתקיימות תסמונת מסוימת, הרי שעליה לפעול לטובת הנכה והספק יפעל לטובתו. הועדה לא התייחסה כלל לאותם מאמרים עליהם נסמכת חוות דעתו של פרופ' טישלר. היא גם לא התייחסה לאותו פסק דין שהוצג בפניה שבו מופיעה עמדתו של ראומטולוג בעל שיעור קומה, אף לשיטת המשיב שמשתמש בשירותיו, פרופ' פרס. פסק דין עולה שפרופ' פרס שימש באותו עניין, דומה לעניין שבפני, מומחה מטעם המשיב והוא לא חושש מלטעון, כי המחלה היא גלית ומחמירה בעקבות טראומות ומאורעות לא נעימים כאשר חולה פיברו' רגישים גם למאורעות זניחים. לעומת זאת טראומות קשות כמו חבלה ובעיקר PTSD יכולים להחמיר את הסימפטומים לחודשים ולעתים אך ליותר. לאור המאמרים שצורפו ואף נייר העמדה של האיגוד הראומטולוגי דומה שנכון יהיה לעשות חשיבה עמוקה גם אצל חברי הועדות בכל הנוגע לקשר סיבתי אפשרי בין דחק נפשי להתפרצות פיברו' ועל כן נכון יהיה שבאותו דיון ישבו לפחות שני ראומטולוגים.
3450. ע"ו 38415-10-18 ג.ב.א נ' קצין התגמולים, מחוזי ת"א, הרכב הש' וולצקי, 6.3.19. לא פורסם.
המערער מוכר על מחלת קרוהן. ביקש הכרה במחלה לבבית כנכות מוסבת. הועדה הרפואית המחוזית דחתה את הבקשה בנימוק של העדר קשר סיבתי עקרוני. המערער ערער לוע"ר עליונה וטען כי על הועדה המחוזית היה לדון גם בשאלה האם לא קיים קשר סיבתי במקרה הספציפי של המערער.
ביהמ"ש מתייחס לכך כי במקום בו מדובר בדיון בקשר סיבתי הפסיקה מחייבת דיון דו שלבי – ראשית האם יש אסכולה רפואי מוכרת שמכירה באותו קשר ושנית גם אם אין אסכולה כזו, האם במקרה הפרטני של אותו נכה יש מקום להכיר בקשר כזה. מפנה לפס"ד קליג'.
הערה: המספר המופיע מימין לפרטי פסה"ד, מציין את מספרו השוטף במאגר פסקי הדין, במשרד עו"ד צדקוני – סיון ואינו חלק מפסה"ד.